מדרש תנחומא, ויקהל ט׳

‎וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים אָמַר רַבִּי תַחֲלִיפָא דְקִסְרִין, לִמֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אָדָם לִבְנוֹת בַּיִת מֵאִילָן עוֹשֶׂה פֵרוֹת, אוֹמֵר לוֹ: וּמָה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁאָמַר לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן, חָס עַל אִילָן עוֹשֶׂה פֵרוֹת, אַתָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

מַהוּ לַמִּשְׁכָּן. שֶׁאִם יִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, יְהֵא הַמִּשְׁכָּן מִתְמַשְׁכֵּן עֲלֵיהֶם. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מִשְׁכָּן וְלֹא מִקְדָּשׁ מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: נוֹטֵל אֲנִי צַדִּיקִים שֶׁבָּהֶם מִבֵּינֵיהֶם וְיִהְיוּ מִתְמַשְׁכְּנִין עֲלֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיַּהֲרֹג כָּלֹ מַחֲמַדֵּי עָיִן (איכה ב, ד), אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים. לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּעַשׂ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן (שמות לו כ, כב).