מדרש תנחומא, ויחי ט׳

‎רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה. אַתָּה בְּכוֹרִי, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי. שֶׁעָשִׂיתִי שְׁמוֹנִים שָׁנָה וַאֲפִלּוּ קֶרִי לֹא רָאִיתִי. בְּכֹרִי אַתָּה, דּוֹמֶה לִי. יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, שְׁלֹשָׁה כְתָרִים הָיוּ בְּיָדְךָ, כְּהֻנָּה מַלְכוּת וּבְכוֹרָה. שְׂאֵת, זוֹ כְּהֻנָּה, שֶׁנֱּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו (ויקרא ט, כב). עָז, זוֹ מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ (ש״‎א ב, י). יֶתֶר, בְּכוֹרָה שֶׁהִיא שְׁנֵי חֲלָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר: לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם (דברים כא, יז). וְאִבַּדְתָּ אוֹתָם. מִי גָרַם לְךָ, פַּחַז כַּמַּיִם. לְפִיכָךְ אַל תּוֹתַר.

מַהוּ פַּחַז, נוֹטָרִיקוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פָּחַזְתָּ, חָטָאתָ, זָנִיתָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, פָּחַזְתָּ, חָסַכְתָּ עֹל מִצַּוָּארְךָ, זַעְתָּ מִן הַחֵטְא.

רַבִּי יְהוּדָה מְסָרֵס אֶת הַתֵּבָה, זַעְתָּ, חָרַדְתָּ, פָּרַח חֶטְאָךְ. דָּבָר אַחֵר, פַּחַז, פָּסַעְתָּ עַל דָּת, חִלַּלְתָּ בְּכוֹרָתְךָ, זָר נַעֲשֵׂיתָ. כַּמַּיִם, מַהוּ כַּמַּיִם. אָדָם אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְנִשְׁפַּךְ, אֵין מְשַׁיֵּר בּוֹ כְּלוּם. אֲבָל יֶשׁ בּוֹ שֶׁמֶן אוֹ דְבַשׁ, מְשַׁיֵּר בּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר.

כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, עִלִּיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ. אֵימָתַי, בִּשְׁעַל דּוּדָאִים, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְגוֹ' לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ (בראשית ל, טו),

אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי. עָלָה, תִּהְיֶה מְרֻחָק עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ג), וִיקָרֶבְךָ וְיֹאמַר לְךָ יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת (דברים לג, ו). יָצָא רְאוּבֵן וְאָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת. הִתְחִיל קוֹרֵא לְשִׁמְעוֹן וּלְלֵוִי אַחִים. אֲחֵי דִינָה וְלֹא אֲחֵי יוֹסֵף, שֶׁהֵם מְכָרוּהוּ.

אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, בִּרְאוּבֵן כְּתִיב: לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם (בראשית לו, כב). הֲרֵי אַתָּה לָמֵד, שֶׁלֹּא הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף. וְאַף יְהוּדָה אָמַר לָהֶם: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרוֹג. וְאַרְבָּעָה אֵלּוּ הָיוּ גְדוֹלִים. נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי מְכָרוּהוּ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, נָתַן יוֹסֵף עֵינָיו בְּשִׁמְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ (בראשית מב, כד). לְכָךְ קָרָא לִשְׁנֵיהֶם פֶּה אֶחָד, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים.

כְּלֵי חָמָס. אָמַר לָהֶן, כֵּלִים שֶׁבְּיֶדְכֶם, חֲמוּסִין, גְּזוּלִין הֵן מֵעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה (בראשית כז, מ), כֵּלִים שֶׁל חָמָס. וְאֵין חָמָס אֶלָּא עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בּוּשָׁה (עובדיה א, י).

מְכֵרֹתֵיהֶם, לְשׁוֹן יְוָנִי הוּא שֶׁקּוֹרְאִין לַחֲרָבוֹת, מְכֵרִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְכֵרֹתֵיהֶם, מְגוּרוֹתֵיהֶם, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: מְכֹרֹתַיִךָ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל טז, ג).