מדרש תנחומא, וירא כ״א:א׳-ב׳

‎וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין רִאשׁוֹנִים לָאַחֲרוֹנִים, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְנַסִּין עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדוֹר הַמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת וְגוֹ' (דברים ח, ב). אֲבָל אַחֲרוֹנִים נִתְנַסּוּ עַל יְדֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל (שופטים ג, א).

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו כְּשֶׁגָּלוּ גָּזַר עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ לַחְמָם טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם (יחזקאל ד, יג). עָמַד נְבוּכַדְנֶצַר וְגָזַר עֲלֵיהֶן שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין מִפַּת בָּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו (דניאל א, ה). דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ שֶׁנֹּאכַל לֶחֶם טָמֵא, בִּקֵּשׁ לְנַסּוֹת אוֹתָנוּ, אָנוּ נַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלָּנוּ וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. הִתְחִיל לוֹמַר לְשַׂר הַסָּרִיסִים, נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה, וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֶה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ (דניאל א, יב-יג). אָמַר לָהֶן, וְאַתֶּם בְּנֵי הַמְּלָכִים יְכוֹלִין אַתֶּם לְהִתְנַסּוֹת יָמִים עֲשָׂרָה בְּלֹא לֶחֶם וָיָיִן. אָמְרוּ לוֹ הֵן, שֶׁאָנוּ מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁנִּתְנַסָּה בַעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, שֶׁמָּא זְכוּתוֹ תַעֲמֹד לָנוּ, לֹא כְבָר מָצָא אוֹתָנוּ הַמֶּלֶךְ עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים. מִיָּד, וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים, וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה, וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ (דניאל א, יד-טו).