מדרש תנחומא, וישב ה׳:א׳-ב׳

‎וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, גָּדוֹל שֶׁבַּנֶּאֱמָנִים אֵיזֶהוּ. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁלֹשָה נֶאֱמָנִים הֵן. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁמַּפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי וְאֵינוֹ נֶחְשָׁד עַל הַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, אֵין נֶאֱמָן גָּדוֹל מִזֶּה. וְעָנִי שֶׁהִפְקִידוּ פִקָּדוֹן אֶצְלוֹ וְלֹא נֶחְשָׁד עַל הַפִּקָּדוֹן, אֵין נֶאֱמָן גָּדוֹל מִזֶּה. וְרַוָּק הַדָּר בַּכְּפָר בִּשְׁכוּנַת זוֹנוֹת וְאֵינוֹ חוֹטֵא, אֵין נֶאֱמָן גָּדוֹל מִזֶּה. אֵין אַתְּ מוֹצֵא נֶאֱמָן גָּדוֹל כְּיוֹסֵף שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ), וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלֹא נֶחְשַׁד עַל הָעֲרָיוֹת, בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה אֲדוֹנָתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת וְהָיְתָה מְשַׁדַּלְתּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּדְבָרִים. וְהָיְתָה מַחֲלֶפֶת שָׁלֹשׁ חֲלִיפוֹת בְּגָדִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כֵּלִים שֶׁלָּבְשָׁה בְשַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה אוֹתָם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּבַחֲצִי הַיּוֹם לֹא לָבְשָׁה בֵין הָעַרְבָּיִם. כָּל כָּךְ לָמָּה. כְּדֵי לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: פַּעַם אַחַת נִתְקַבְּצוּ הַמִּצְרִיּוֹת וּבָאוּ לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מֶה עָשְׂתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, נָטְלָה אֶתְרוֹגִים וְנָתְנָה לְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן וְנָתְנָה סַכִּין לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְקָרְאָה לְיוֹסֵף וְהֶעֱמִידַתּוּ לִפְנֵיהֶן. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת בְּיָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף, הָיוּ חוֹתְכוֹן אֶת יְדֵיהֶן. אָמְרָה לָהֶן, וּמָה אַתֶּן בְּשָׁעָה אַחַת כָּךְ. אֲנִי שֶׁבְּכָל שָׁעָה רוֹאָה אוֹתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מְשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים, וְעָמַד בְּיִצְרוֹ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו.