מדרש תנחומא, ויגש ג׳

‎וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל (משלי ל, ל).

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁרָאָה אֶת הָאֲרִי וְאָמַר לוֹ: אִי מֶלֶךְ חַלָּשׁ, לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִיָּד בָּרַח. רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ שֶׁקְּרָאתִיךָ חַלָּשׁ, וּמִי שֶׁבְּרָאֲךָ קְרָאֲךָ גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה, מִי הוּא שָׂרוֹ שֶׁל שׁוֹר, אֲרִי. כָּךְ יוֹסֵף שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז). וִיהוּדָה אֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט). מִי עָמַד כְּנֶגֶד הַשּׁוֹר, הָאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

אָמַר רַבִּי יוּדָן, כְּשֶׁהָיְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה עוֹלָה, הָיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ לִבּוֹ וְקוֹרְעוֹת אֶת בְּגָדָיו. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲלֶה חֲמָתוֹ, הָיָה מְמַלֵּא אֲפֻנְדָּתוֹ אֲפוּנִין שֶׁל נְחֹשֶׁת וְנוֹטֵל מֵהֶן וּמְכַסְכֵּס בְּשִׁנָּיו וַחֲמָתוֹ עוֹלָה.

רְאֵה גְבוּרָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, עָלָיו נֶאֱמַר, חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה (משלי טז, יד). חֲמַת מֶלֶךְ, זֶה יְהוּדָה. וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁעָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, אָמַר, עַכְשָׁו תֹּאבַד מִצְרָיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מָשָׁל לִשְׁנֵי אַטְלִיטִין תְּפוּשִׂים זֶה בָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ אַחַד מֵהֶן שֶׁהוּא בָא לְהִנָּצֵחַ, אָמַר, עַכְשָׁו יְנַצְּחֵנִי וַאֲנִי נִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. מֶה עָשָׂה. נְשָׁקוֹ עַל יָדָיו וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל אַתְלִיטִיָּה הַגָּדוֹל. אַף יוֹסֵף כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁעָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, נִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַמִּצְרִים. מִיָּד אָמַר לְאֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אֹתוֹ.