מדרש תנחומא, ויגש ח׳

‎וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד (ישעיה סה, כה). בֹּא וּרְאֵה, כֹּל מַה שֶּׁהִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מְרַפֵּא אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הָעִוְרִים, שֶׁכָּתוּב, אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה (ישעיה לה, ה). וְאוֹמֵר: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם. הַכֹּל מִתְרַפְּאִין.

וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ כָּךְ הוּא בָא. הוֹלֵךְ חִגֵּר בָּא חִגֵּר, חֵרֵשׁ וּבָא חֵרֵשׁ, עִוֵּר וּבָא עִוֵּר. וְכָךְ הֵן חוֹזְרִין כֻּלָּם.

כְּשֵׁם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ מְלֻבָּשׁ כָּךְ הוּא חוֹזֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ (איוב לח, יד). צֵא וּלְמַד מִשְּׁמוּאֵל כְּשֶׁהֶעֱלָה אוֹתוֹ שָׁאוּל. מָה שָׁאוּל אוֹמֵר לָאִשָּׁה, מַה תָּאֳרוֹ. וַתֹּאמֶר, אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל (ש״‎א כח, יד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ (ש״‎א ב, יט). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹלֵךְ כָּךְ הוּא בָא. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרְשָׁעִים, אֲחֵרִים הֵמִית וַאֲחֵרִים הֶחֱיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַעַמְדוּ כְּמוֹ שֶׁהָלְכוּ, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְרַפֵּא אוֹתָן. לָמָּה, שֶׁכָּתוּב: לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה (ישעיה מג, י).

וְאַחַר כָּךְ הַחַיּוֹת מִתְרַפְּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיה סה, כה), שֶׁאֵינוֹ מִתְרַפֵּא. לָמָּה, שֶׁהוּא הוֹרִיד הַבְּרִיּוֹת לֶעָפָר.

דָּבָר אַחֵר, זְאֵב וְטָלֶה. זְאֵב, זֶה בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף (בראשית מט, כז). וְטָלֶה, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיה נ, יז).

יִרְעוּ כְאֶחָד, אֵימָתַי, כְּשֶׁיֵּרֵד בִּנְיָמִין עִם אֶחָיו, וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְיָרַד עִמָּהֶם, הָיוּ מְמַצְּעִין אוֹתוֹ וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ. וְכֵן יוֹסֵף, וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ.

וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, זֶה יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. כַּבָּקָר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים לג, יז). נִמְצְאוּ אוֹכְלִין כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ. וּכְתִיב: וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו. הֱוֵי אוֹמֵר, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.