מדרש תנחומא, וישלח ה׳:א׳-ב׳

‎וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁתֵּצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב בְּשַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצְאָה בָהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיֶּבֶת חַטָּאת. אֲבָל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ, פְּטוּרָה.

רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף בַּחוֹל אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בָּהּ וּפְגָם הוּא לָאִשָּׁה. שֶׁלֹּא נִתְּנוּ תַכְשִׁיטִין לָאִשָּׁה אֶלָּא שֶׁתְּהֵא מִתְקַשֶּׁטֶת בָּהֶן לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, שֶׁאֵין נוֹתְנִין פִּרְצָה לִפְנֵי הַכָּשֵׁר, בְּיוֹתֵר לִפְנֵי הַגַּנָּב. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב בְּאִיּוֹב, בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה (איוב לא, א). רְאֵה צִדְקָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב, וּמָה בְּתוּלָה שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ שֶׁמָּא יִשָּׂאֶנָּה לְעַצְמוֹ אוֹ יִשָּׂאֶנָּה לִבְנוֹ אוֹ לְאָחִיו, לֹא נִסְתַּכֵּל בָּהּ. בְּאֵשֶׁת אִישׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ צְרִיכָה אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא תֵצֵא לָרְחוֹב, שֶׁלֹּא תִכָּשֵׁל עַצְמָהּ וְלֹא תָבִיא מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם וְנִמְצְאוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם, תֵּדַע לְךָ שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית א, כח). וְכָבְשָׁהּ כְּתִיב, הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ הָאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת הָאִישׁ. הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִגְרֹם תַּקָּלָה לְעַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי דִינָה בַּת יַעֲקֹב בִּשְׁבִיל שֶׁהָיְתָה רְגִילָה פַּרְדָּנִית, גָּרְמָה תַקָּלָה לְעַצְמָהּ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַתֵּצֵא דִינָה.