מדרש תנחומא, יתרו י״א

‎וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, אָנֹכִי ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף מַה שֶּׁהַנְּבִיאיִם עֲתִידִין לְהִתְנַבְּאוֹת, כֻּלָּם קִבְּלוּ מֵהַר סִינַי. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם (דברים כט, יד), הֲרֵי מִי שֶׁנִּבְרָא כְּבָר. יֶשְׁנוֹ, מִי שֶׁהוּא בָּעוֹלָם. וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ, הֲרֵי מִי שֶׁעָתִיד לְהִבָּרְאוֹת וְאֵינֶנּוּ. עִמָּנוּ הַיּוֹם, עִמָּנוּ עוֹמֵד אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עִמָּנוּ הַיּוֹם, אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן עֲמִידָה, שֶׁאַף הֵן הָיוּ בִּכְלָל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: מַשָּׂא דְבַר ה' בְּיַד מַלְאָכִי (מלאכי א, א). עַל מַלְאָכִי לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּיַד מַלְאָכִי. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכְּבָר הָיְתָה הַנְּבוּאָה בְּיָדוֹ מֵהַר סִינַי. וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר: קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי, וְאַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹקִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ (ישעיה מח, טז). אָמַר יְשַׁעְיָה, מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה קִבַּלְתִּי הַנְּבוּאָה הַזּוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר: מֵעֵת הֱיוֹת הַתּוֹרָה שָׁם אָנִי, אֶלָּא וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹקִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ, שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְהִתְנַבְּאוֹת.

וְלֹא הַנְּבִיאִים בִּלְבַד, אֶלָּא אַף כָּל הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ וְשֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם (דברים ה, יט). וּמַהוּ קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף (דברים ה, יט). אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֻּלָּן בְּקוֹל אֶחָד יָצְאוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, דָּבָר קָשֶׁה עַד מְאֹד, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה שֶׁל הֶדְיוֹט יָכוֹל לְדַבֵּר, וְלֹא הָאֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב: נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ (שה״‎ש ה, ו) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וְהַקּוֹל נֶחֱלַק לְשִׁבְעָה קוֹלוֹת וּמִשָּׁם לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַהוּ קוֹל ה' בַּכֹּחַ (תהלים כט, ד) ? וְכִי אֶפְשַׁר לוֹמַר, וַהֲלֹא מַלְאָךְ אֶחָד אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּכֹחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן (דניאל י, ו). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיה כג, כד), עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְהוּא צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּכֹּחַ. אֶלָּא בְּקוֹל שֶׁיָּכוֹל מֹשֶׁה לִסְבֹּל.