מדרש תנחומא, יתרו י״ג

‎וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן. אֵיזֶה כִּבְשָׁן? יָכוֹל כַּכִּבְשָׁן הַזֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּבְשָׁן? אֶלָּא לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא (עמוס ג, ח). וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּאַרְיֵה? לֹא הוּא. אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבְּרִיּוֹתָיו, כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְבֹדוֹ (יחזקאל מג, ב). וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּמַּיִם, לֹא הוּא? אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּין אוֹתוֹ מִבְּרִיּוֹתָיו לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן.

וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד. הַהֶדְיוֹט כָּל זְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְתוֹקֵעַ, קוֹלוֹ עָמֶה וְכֵהֶה. וְכָאן: הוֹלֵךְ וְחָזֵק. וְלָמָּה רַךְ מִתְּחִלָּה? לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן.

רַבִּי אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הִשְׁווּ כֻּלָּן לֵב אֶחָד לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְמַשְׁכְּנִין עַצְמָן זֶה עַל זֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְרוֹת עִמָּהֶן בְּרִית עַל הַסְּתָרִים וְעַל הַגְּלוּיִים. אָמְרוּ לוֹ: עַל הַגְּלוּיִים אָנוּ כּוֹרְתִין וְלֹא עַל הַסְּתָרִים. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד חוֹטֵא בַּסֵּתֶר וִיהֵא הַצִּבּוּר מִתְמַשְׁכֵּן עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים כט, כח) לְפִיכָךְ, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים.