מדרש תנחומא, יתרו ח׳:א׳-ב׳

‎בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מַהוּ לְרַפֹּאתוֹ בַּשַּׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו, מְטִילִין לוֹ לְתוֹךְ פִּיו סַם שֶׁל רְפוּאָה בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה, חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. וּמִנַּיִן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה מִּילָה שֶׁהוּא אֵבֶר אֶחָד מִן אֵבָיו שֶׁל אָדָם, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. סַכָּנַת נְפָשׁוֹת שֶׁהִיא כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֹּל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים, דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וּמְרַפְּאִים אוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין מַכָּה שֶׁאֵין לָהּ רְפוּאָה, וְנִכֶּרֶת רְפוּאָתָהּ וְסַמָּהּ שֶׁל כָּל מַכָּה וּמַכָּה. אִם מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לְגוּפְךָ צָרָה, עֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא רְפוּאָה לְכָל הַגּוּף. לָרֹאשׁ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן (משלי ד, ט). לַלֵּב מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ (משלי ג, ג). לַגַּרְגֶּרֶת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ (משלי א, ט). לַיָּדַיִם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ (שמות יג, ט). לְכָל הָעֲצָמוֹת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי א, ט). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּבָר עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין דֻּגְמָא זוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הָיוּ בָּהֶן בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בְּטִיט וּבִלְבֵנִים, וְהָיְתָה הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת עָלָיו מִן הַבִּנְיָן וְשׁוֹבֶרֶת יָדוֹ וְקוֹטַעַת אֶת רַגְלוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתֵּן אֶת תּוֹרָתִי לְבַעֲלֵי מוּמִין. מֶה עָשָׂה? רָמַז לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיָרְדוּ וְרִפְּאוּ אוֹתָן. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן סוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (שמות כ, טו). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן חֵרְשִׁין. שֶׁאָמְרוּ, נִשְׁמָע (שמות כד, יז). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן גִּדְּמִים שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה (שמות יט, ח). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן חִגְּרִין, דִּכְתִיב: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (שמות יט, יז). אָמַר רַבִי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: הוֹאִיל וְחִדְּשָׁן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קָרָא לַיֶּרַח שַׂר הַחֹדֶשׁ. מִנַּיִן? מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.