משלי א׳:ח׳-י״ט

שמע בני מוסר אביך. מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה:

אמך. אומתך כנסת ישראל כמו (יחזקאל י״ט:ב׳) מה אמך לביאה והם דברי סופרים שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה:

לוית חן. חבור של חן הם לראשך כלומר התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן וכענקים של עדי זהב יהיו:

לגרגרותיך. לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא הצואר בלשון רבים:

חטאים. חוטאים:

אל תבא. אל תאבה להם:

נארבה לדם. לשפוך דם:

נצפנה. ל' מארב:

נצפנה לנקי חנם. הכתוב אומר שצפינתם לנקי חנם הוא:

נבלעם. לנקיים כשהם חיים:

כשאול. הבולע כל גוף שלם:

ותמימים. אינו לשון צדיקים אלא מלשון שלמים נבלעם כשהם שלמים כאדם היורד בתוך הבור כשהוא שלם כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהם:

גורלך תפיל בתוכנו. אם תרצה תחלוק או אם תרצה יהיה בשותפות:

כיס אחד יהיה לכולנו. ביחד:

לרע ירוצו. לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר:

כי חנם מזורה הרשת. כי העופות הרואות חטים וקטניות מזורים על הרשת חנם הוא בעיניהם שאינם מכירים על מה היא נזרת ויורדין בה ואוכלין:

והם לדמם יארובו. והציידים יארובו לדמם של עופות:

כן ארחות כל בוצע בצע. גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו וסופו את נפש בעליו יקח. נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו: