משלי י״א

בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. תבוא חכמה:

תומת ישרים תנחם. תנהלם:

וסלף בוגדים ישדם. ישדדם:

צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו. בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו:

במות אדם רשע תאבד תקוה. תקות כל הבוטחים בו:

ותוחלת אונים אבדה. תוחלת בניו שהם אונו אבדה כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם:

צדיק מצרה נחלץ. במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר:

בפה חנף. חנף המסית חבירו בדרך רע משחיתו בפיו:

ובדעת צדיקים יחלצו. והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה שהזהירה עליו לא תאבה לו וגו' (דברים יג):

תרום קרת. תתקיים תקרת הבית בגבהה מלפול בעוד שהיו מלכי יהודה ישרים העמידה תפילתם את בית המקדש:

ואיש תבונות יחריש. כשמבזהו החסר לב כמו שאול דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (ש"א יא):

באין תחבולות. כשהצרה באה על ישראל ואינן נותנין לב להבין להתענות ולעשות תשובה יפול עם:

רע ירוע. הרשע יתרוצץ אשר ערב לבו לעבודת גלולים:

ושונא תוקעים. תוקעים כף לעשות רע וללכת בעצתם, ורבותינו דרשוהו בערבות ממון:

תתמוך כבוד. כנסת ישראל תקרב תמיד לכבוד הקב"ה ותורתו:

ועריצים יתמכו עשר. בני אדום מתקרבים אצל גניבות ממון וגזל:

גומל נפשו. גומל טובה לקרוביו איש חסד איש שהוא חסיד:

ועכר שארו אכזרי. והאכזרי הוא עוכר את קרוביו:

רשע עשה פעולת שקר. פעולתו של רשע משקרת לו כסבור שתתקיים בו הצלחתו והכל אבד:

וזורע צדקה שכר אמת. והזורע צדקה היא פעולה של אמת כי בודאי בטוח הוא שיקבל פעלו בסוף:

שכר. קרוניא"ל בלעז כאדם הסוכר אמת המים כדי ללקוט דגים ובטוח שימצא שם דגים הרבה ודומה לו כל עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳):

כן צדקה לחיים. אמתו של צדקה סופה לחיים כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳):

יד ליד. כלומר מיד הקב"ה לידו תבוא לו שכר פעולתו ולא ינקה מן הרעה אשר עשה:

נזם זהב באף חזיר. שמלכלך אותה באשפות כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה:

וסרת טעם. פורש מן התורה:

תקות רשעים עברה. בטוחים ומקוים לגהינם:

יש מפזר. ממונו כגון לצדקה ונוסף עוד:

וחושך. עצמו מיושר אך למחסור יהיה לו:

נפש ברכה. שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלעז:

ומרוה. שמשביע את העניים:

גם הוא יורא. ישבע טוב:

מונע בר. מלמד תורה:

שוחר טוב. החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם:

יבקש רצון. הוא חפץ שיהיה הקב"ה רוצה בם ומתפייס עמם, רצון, אפיימינ"ט בלעז:

עוכר ביתו ינחל רוח. אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול:

פרי צדיק. גמול פירות מעשה הצדיקים עץ חיים הם לעולם:

ולוקח נפשות חכם. מי שהוא חכם קונה לו נפשות שמלמדם דרך טוב והרי הם לו כאלו קנאם כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳):

הן צדיק בארץ ישולם. למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים:

ואף כי רשע וחוטא. וכ"ש שסופו של רשע להשתלם לו או בחייו או במותו: