משלי י״ט:י׳-כ״א:ל׳

לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד. ק"ו הוא שאין נאה שעבד ימשול בנדיבים:

שכל אדם האריך אפו. כמו להאריך, אם עשה כן שכל הוא לו:

ותפארתו. הוא שיעבור על מדותיו:

נהם ככפיר זעף מלך. הקב"ה:

ודלף טורד. דלף גשמים היורד בבית ומטריח וטורד ליושבי הבית כך מדיני אשה רע':

עצלה תפיל תרדמה. העצלות מביאה לידו שינה, זו היא המליצה, אבל המשל על המתעצל בתלמודו סוף ששואלין דבר חכמה ממנו והוא נרדם:

ונפש רמיה תרעב. סוף שיהא עני וכן הרמאי בתלמודו לעשות תורתו חבילות סוף שהוא ישכח:

שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות. שאינו נותן לבו לשקלן:

מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. כשיחלה ויטה למות צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין לומר העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזיר' לגופה אף אני אחזיר לו נפשו:

יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך. אל תכהו מכת מות:

גדל חמה נשא עונש וגו'. אם תעביר על חמתך ותציל את שונאך אם ראית רעה באה לו עוד תוסיף ימים וטובה:

תאות אדם חסדו. עיקר שהבריות מתאוים לאדם בעבור חסדו:

וטוב רש מאיש כזב. ואם איש כזב הוא ומבטיח ואינו עושה טוב איש רש ממנו:

ושבע ילין. הירא את השם שלא יפקד בשום רעה:

טמן עצל ידו בצלחת. ביורה חמה שכשיעברוה מן האור ופינוה רקנית מחמם ידו בתוכה ודומה לו בשלו בסירות ובדודי' ובצלחות (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) ומשום רבינו יצחק הלוי שמעתי בצלחת מלשון תרגום ויבקע וצלח בשעת הצנה והגליד על שם שהקור והגליד מבקעין וצולחים הידים, ואני שמעתי בצלחת קרע החלוק שקורין פאנדאדור"י, בלעז כלומ' טומנה בחיקו (סא"א):

לץ תכה ופתי יערים. על מכות פרעה ומלחמת עמלק החכים יתרו ונתגייר:

משדד אב יבריח אם. מבריח אם:

בן מביש ומחפיר. דרכיו ע"י שראת' שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות גרם זה שנשתלח' אמו וירע הדבר מאד בעיני אברהם (בראשית כא):

חדל בני לשמוע וגו'. מקרא קצר הוא וזהו פירושו חדל בני לשגות מאמרי דעת בשביל לשמוע מוסר:

חדל לשגות כמו מלשגות וכן וחדל לעשות הפסח (במדבר ט׳:י״ג) וכן כי חדל לספור (בראשית מ״א:מ״ט):

עד בליעל יליץ משפט. יעיד לאד' מליצת משפטי יסורין ומית':

ופי רשעים יבלע און. האון יבלעהו:

נכונו ללצים. הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע:

נהם ככפיר אימת מלך מתעברו. מכעיסו:

כבוד לאיש שבת מריב. לנוח ממריבה:

וכל אויל. שאינו שבת מריב תגל' קלונו:

מחרף עצל לא יחרש. מפני הצנה יושב העצל ואינו עושה מלאכה ואינו עוסק בתורה:

מים עמוקים עצה בלב איש. הלכה בלב חכם סתומה:

ואיש תבונה ידלנה. ותלמיד נבון בא ודלה אותה ממעיו:

רב אדם יקרא איש חסדו. הרבה יש בני אדם הבוטחים אל אוהביהם המבטיחים אותם חסד וקוראים להם בעת דוחקם:

איש חסדו. המבטיח לו לעשות חסד:

ואיש אמונים מי ימצא. המבטיח ועושה:

מלך יושב על כסא דין. כפשוטו או יש לפרשו כנגד הקב"ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת:

אוזן שומעת ועין רואה וגו'. כלומר מעשה ידיו הם והוא חפץ באוזן שומעת מוסר ועין הרואה את הנולד:

אל תאהב שנה פן תורש. כי תעשה רש:

רע רע יאמר הקונה. הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער:

ואוזל לו. והולך לו:

ערב לאיש לחם שקר. ניאוף אשת איש:

ואחר ימלא פיהו חצץ. אבנים דקות וכן ויגרס בחצץ (איכה ג):

מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה. אם באת להלחם כנגד השטן בא בתחבולו' תשובה ותפלה ותענית:

גולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו. המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך:

מקלל אביו ואמו. ידעך נרו באשון חשך בהנשיף ובהשחיר החשך כלומר בבא הרעה:

נחלה מבוהלת בראשונה. שנבהל למהר וליטול תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה שנאמר גדרות צאן נבנ' למקנינו פה וערים לטפנו (במדבר לב) עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם:

ואחריתה לא תבורך. שגלו כמה שנים קודם שאר השבטי' כמו שמפורש בסדר עולם ובמדרש רבי תנחומ' בשנת שתים לאחז ויער ה' את רוח מלך אשור וגו' ושאר שבטים גלו בשנת שש לחזקיהו היא התשיעית להושע בן אלה:

מוקש אדם ילע קודש. כשאדם נכשל ונוקש בעבירו' מקלקל את קדושתו כמו ושתו ולעו (עובדיה א):

ואחר נדרים לבקר. צריך אדם לחזור אחר קרבנו' לנדור ולהביא ולבקש על נפשו:

מזרה רשעים. פרעה וחילו:

מלך חכם. הקב"ה:

וישב עליהם אופן. גלגל מדתם השיב עליהם וינהגהו בכבדות (שמות י״ד:כ״ה) כנגד והכבד את לבו (שם ה):

נר ה' נשמת אדם. הנשמה שבקרבו מעידה עליו בדין:

תפארת בחורים כחם. כמו שתפארת בחורים כחם כן הדרת זקנים שיבה:

חבורות פצע. תמרוק ברע דרשו רבותינו הממרק עצמו לדבר עבירה סוף בא לידי פצעים וחבורות:

ומכות חדרי בטן. (זה הדרוקן):

כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונ':

רום עינים. גסות הרוח:

ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם:

מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ:

אך למותר. להצלחה ולריוח באות:

וכל אץ. דוחק את השעה:

פועל אוצרות. להרבות הון: בלשון שקר:

הבל נדף וגו'. מוקשי (ס"א מבקשי) מות הם לו:

יגורם. יגור אותם:

הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:

ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני':

ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':

בענש לץ יחכם פתי. ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה:

משכיל צדיק. צדיקו של עול' הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק:

מתן בסתר. צדקה:

ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה:

שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים:

ומחתה. היא לפועלי און לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל:

אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה:

בקהל רפאים. בעדת גיהנם:

איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד:

כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן:

טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר:

וכסיל אדם. וכסילות של אדם:

עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה):

יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:

וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו:

אף כי בזמה יביאנו. וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל:

ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ׳:י״ג):

לנצח. תמיד:

העז איש רשע בפניו. הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו:

בפניו. מל' אף:

אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב: