משלי כ״ו:כ״ב-כ״ז:כ״ב

כמתלהמים. ל' מתלחמים ורז"ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה:

חדרי בטן. היא מיתת הדרוקן:

מצופה על חרש. כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת כן שפתים דולקים ולב רע הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב:

ולב רע. נראין כאוהבין והם אויבים:

דולקים. כמו דלקת אחרי (בראשית לא):

ינכר שונא. בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש"ט בלעז:

תכסה שנאה. העוש' מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא חושך (ס"א שואת חשך) את הדבר השנאוי להקב"ה סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע:

כורה שחת. כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ"ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל:

וגולל. כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו:

וגולל אבן. מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט׳:נ״ג):

ישנא דכיו. מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב:

ופה חלק. פה של חלקלקות:

יעשה מדחה. עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה:

אל תתהלל. אל תתפאר עכשיו בדבר שעתיד להיות ליום מחר:

כי לא תדע מה ילד יום. שמא היום יולד שום רעה שיבטל מחשבות מחר:

ונטל. משא:

וכעס אויל. שהאויל מכעיס להקב"ה גורם להביא כעס לעולם:

ושטף אף, ומי יעמוד. לפני קנאתו של קנא ונקם:

ונעתרות. ל' גודל כמו העתרת' עלי (יחזקאל לה):

תבוס נופת. תרמוס ברגל כמו יבוס קמינו (תהלים נד):

כל מר מתוק. כל דבר מר מתוק לה, ויש לפותרו בתלמוד תורה המראה א"ע כשבע שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש תבוס נופת. אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו והמתאוה לה אפי' דברים הבאים לו במרירות וביגיעה הם מתוקים לו:

נודדת מן קנה. שהולכת ומטלטלת כן האיש הנודד ממקומו ת"ח הנודד מן הלמוד מלחזור על גרסתו:

שמן וקטרת. ריח שמן אפרסמון וריח קטרת משמחין לב:

ומתק רעהו מעצת נפש. מי שחברו מקרבו וממתק לו בדבריו הוא טוב ממה שנפשו יועצתו, ד"א ומתק רעהו המכשיר מעשיו שהן מתוקין להקב"ה טוב לו ממה שהוא ממלא תאות לבו:

רעך. ורע אביך הקב"ה שנקרא רע לישראל ורע אביך שחיבב את אבותיך:

אל תעזב. אם עזבת יבא עליך פורענות:

ובית אחיך. אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר בבקשה מכם הוליכונו בדרך אחינו בני עשו וישמעא' והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדמין אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים:

מאח רחוק. טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו':

חכם בני. התחכם בני:

ושמח לבי. ותהא לבי שמח בך:

ערום ראה רעה. רואה פורענות הבאה על הארץ ונסתר הימנה שמשך ידו מן העבירה ופתאים לא נסתרו אלא עברו בדרך רעה:

ונענשו. ונפסדו:

כי ערב זר. אדם שנעשה ערב גורם שאמר הדיין למלוה קח בגדו:

מברך רעהו. יש משבח את חבירו יום יום והברכה נהפכ' לקללה שאומרים עליו שהוא וותרן בממונו ועשיר והכל באין ושואלין ממנו והמלכות מתגרת בו לגבו' ממון כך נדרש במסכת ערכין, ועוד יש במדרש רבי תנחומא כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם שנאמר וישא משלו וגו' (מדבר כג) ל' נשיאות קול וסופו יעץ להחטיאם:

דלף טורד. גשם הנוטף מן הגג לתוך הבית וטורד את בני הבית:

ביום סגריר. יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם:

ואשת. מדינים נשתוה שניהם שוין:

צופניה צפן רוח. מי שסבור לשומרה מתזנותיה צפונת רוח הוא כשם שאי אפשר לצפון הרוח כן היא לא תצפנה:

ושמן ימינו יקרא. קורא הוא הצרעת לבוא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית:

יחד פני רעהו. יחד ת"ח מחדדין זה לזה בהלכה:

יאכל פריה. וכן שומר אדוניו יכובד, ויאכל פרי מעלליו:

כמים. הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך:

כן לב האדם לאדם. חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים:

שאול ואבדה. לא תשבענה מלקבל את הרשעים לתוכם כשם שעיני האדם רשע לא תשבענה מלשוט אחר יצר הרע מלמלאות תאותו:

מצרף. כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים נבחן לרבים אם טוב אם רע:

הריפות. חטים הנידוכים במכתש:

מכתש. אסיתא מורטיו"ר בלעז:

בעלי. הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלעז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי: