תנ״ך
משלי ל״א:י׳-ל״א
חלק מ: פרק ל״א
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
אֵֽשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָֽהּ׃
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָֽר׃
רש״י
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיהָ׃
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָֽהּ׃
וַתָּקׇם ׀ בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃
רש״י
טרף. מזון:
וחוק. הוא מזון הקצוב להם:
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) [נָטְעָה] כָּֽרֶם׃
חָֽגְרָה בְעוֹז מׇתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃
טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה (בליל) [בַלַּיְלָה] נֵרָֽהּ׃
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָֽלֶךְ׃
רש״י
בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז:
כַּפָּהּ פָּֽרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיֽוֹן׃
לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִֽים׃
רש״י
לא תירא לביתה. לבני ביתה:
משלג. מצינה:
לבוש שנים. בגדי צבעונין:
מַרְבַדִּים עָֽשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָֽׁהּ׃
רש״י
מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
רש״י
נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
רש״י
לכנעני. תגר:
עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרֽוֹן׃
רש״י
ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב:
ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:
פִּיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
צוֹפִיָּה (הילכות) [הֲלִיכוֹת] בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵֽל׃
רש״י
צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:
קָמוּ בָנֶיהָ וַֽיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּֽנָה׃
רש״י
רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּֽל׃
רש״י
שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:
תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
רש״י
מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:
אשת חיל. היא התורה:
מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:
מפנינים. מרגליות:
ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:
דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:
היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון:
ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת:
ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:
זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:
ותקחהו. מן העולם להאבידו:
מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב:
טעמה. דבורה:
לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם:
בכישור. בכשרון מעשיה:
תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך:
כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:
לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:
לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה:
סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:
וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם:
ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:
צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:
קמו בניה. התלמידים:
בעלה. הקב"ה:
שקר החן. שב על כל הע"ג:
והבל. גדולתן ויופין:
תנו לה. לעתיד לבא:
מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה:
לאן עכשיו
להמשיך לקרוא
- פתוחה: פתח פיך פרשה פתוחה
- פרק ל״א
ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב: