משנה ברורה קפ״ז

המשנה ברורה מבאר את הלשון 'י״א ברוך וכו׳'. כלומר, היו נוהגים לאומרו לפני תחילת בהמ״ז.

הפירוש מסביר ש'המוסיף גורע': אסור להוסיף על הנוסח שקבעו חכמים. לכן לא יאמר 'כי לעולם חסדו עמנו', כי חסדיו הם עם כל חי. היחידה מפרטת 'שאתה זן' בקמץ תחת השי״ן. אומרים 'אנחנו מודים' ולא 'אנו', כי 'אנו' הוא לשון אנינות. אומרים 'בפי כל חי' ולא 'בפה'. 'רענו' בשווא תחת הרי״ש ולא בחולם, כי הוא לשון בקשה. ומטעם זה צריך לומר 'זוננו' במלאפו״ם. היחידה מביאה מ'א"ר' בשם 'של"ה' את הנוסח 'לא חסר לנו ואל יחסר לנו'.

המשנה ברורה מבאר את המלים 'מלכא מאריה' וכו'. לפי מה שכתב המחבר לקמן בסימן רי״ד, מדובר שאמר 'מלכא דעלמא'. ומוסיף: ועיין במש״כ שם.

המשנה ברורה מפרשת את המילה יצא: קיים את חובתו בברכה הראשונה, היא ברכת הזן. זה כך אף אם קיצר מאוד בברכה ולא אמר אותה בנוסח שתקנו חכמים בלה״ק. הוא יצא בדיעבד, מפני שהזכיר שם, מלכות וענין הברכה. היחידה מוסיפה בסוגריים שהקב״ה נקרא בלשון רחמנא. ומשמע עוד שלדעה הראשונה, אף אם לא חתם, גם זה מועיל. שאף שאנו אומרים שבמקום שאמרו לחתום אסור להימנע מחתימה, מכל מקום בדיעבד יצא. והדעה השנייה סוברת שהחתימה מעכבת אף בדיעבד. הבב״ח כתב שזה נראה לו העיקר, והביאו בא״ר. כל זה דווקא בדיעבד. אבל לכתחילה, לכולי עלמא אסור לשנות כלל מנוסח הברכה שתקנו לנו חכמים זכרונם לברכה, כמו שמבואר ברמב״ם. ומשמע באחרונים שאפשר לחנך ילדים קטנים לכתחילה בנוסח זה של ברכת הזן, וכן מעט מכל ברכה, עד שיידעו לברך כל ברכה כתיקונה.

המשנה ברורה מפרש את המילים ״ברית ותורה״. הוא אומר: בנוסח שלהם היה כתוב ״שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה״. על זה כתב הרא״ש שלא יאמר זאת, שהרי יאמר אחר כך ״על בריתך״ וכדומה. ומה שאמרה הגמרא שצריך להזכיר בה ברית ותורה – הכוונה לעניין של ברית ותורה, כמו שאומרים ״על בריתך״ וכדומה, ולא למילים ממש.

המשנה ברורה מפרש את לשון השולחן ערוך “אם לא הזכיר וכו׳”. הוא שואל למה המחבר לא הזכיר שאם לא אמר “ארץ חמדה טובה ורחבה” מחזירין אותו, כדאיתא בש״ס. הוא עונה שזה דבר פשוט, כי זה עיקר ברכת הארץ. אבל אפילו לענין ברית ותורה נמי מחזירין אותו. היחידה מסתיימת בסימן בסוגריים.

המשנה ברורה מפרש את המלים 'בברכת הארץ': על ידי הברית ניתנה הארץ לאברהם, בפרשת מילה, שנאמר 'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך'. ובזכות התורה והמצוות ירשו את הארץ, שנאמר 'למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ', ואומר 'ויתן להם ארצות גוים, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו'.

ההערה מבארת את הלשון ״מחזירין אותו״: כלומר מחזירים אותו לראש הבהמ״ז. הטעם הוא שכל שלוש הברכות הראשונות חשובות כאחת. כך כתב המ״א לקמן בסימן קפ״ח סק״ח. ועיין במה שכתבנו שם בזה בשם שאר אחרונים.

המשנה ברורה מסביר את המילים ״בבונה וכו׳״: מפני שע״י דוד נתקדשה ירושלים, וגם מפני שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות ב״ד למקומה.