משנה ברורה תקס״ד

(א) והוא שלא ישן וכו' היינו אפילו אם גמר סעודתו מכבר ורוצה קודם אור היום לחזור ולאכול רשאי:

(ב) שינת קבע אבל מתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר לא חשיב שינה:

(ג) אבל אם ישן אפילו שלא על מטתו. והנה המחבר סתם דבריו משמע דס"ל אפילו ישן בתוך הסעודה ג"כ שוב אסור לאכול ולגמור סעודתו כשניעור משנתו וכמו שמסיק בב"י אבל כמה אחרונים הסכימו דאם ישן בתוך הסעודה מותר לגמרה אח"כ כיון דמתחלה היה דעתו לאכול עוד. ומ"מ המחמיר ע"ע בזה קדוש יאמר לו:

(ד) אא"כ התנה וכו' קודם השינה ואז מותר אפילו גמר סעודתו קודם השינה וגם ישן אח"כ שינת קבע דעדיין לא קבל עליו התענית:

(ה) דמסתמא דעתו וכו' דדרך האדם להיות צמא אחר שינתו:

(ו) והוי כאילו התנה כתבו האחרונים דלכתחלה ראוי להחמיר ולהתנות אף לשתיה כדעת המחבר אכן אם רגיל לשתות אחר השינה א"צ להתנות: