ספרי הלכה
משנה תורה, הלכות שבת א׳
קריאה: המקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדהמקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדעברית פשוטה בלבדעברית פשוטה בלבדמתחיליםממשיכיםזה לצד זה
הקישו על כפתור כדי לפתוח.
שְׁבִיתָה בַּשְּׁבִיעִי מִמְּלָאכָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כא) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה יד) "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָל. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:
השביתה ממלאכה ביום השביעי היא מצוות עשה, שנאמר ״וביום השביעי תשבות״. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר ״לא תעשה כל מלאכה״. ומה חייב על עשיית מלאכה? אם עשה ברצונו, במזיד, חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה, נסקל. ואם עשה בשגגה, חייב קרבן חטאת קבועה.
השביתה ממלאכה ביום השביעי היא מצוות עשה, שנאמר ״וביום השביעי תשבות״. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר ״לא תעשה כל מלאכה״. ומה חייב על עשיית מלאכה? אם עשה ברצונו, במזיד, חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה, נסקל. ואם עשה בשגגה, חייב קרבן חטאת קבועה.
כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה חַיָּב הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת:
בכל מקום בהלכות שבת שבו נאמר שהעושה דבר מסוים "חייב" — הרי הוא חייב כרת. אם היו שם עדים והתראה — חייב סקילה. ואם היה שוגג — חייב קרבן חטאת.
בכל מקום בהלכות שבת שבו נאמר שהעושה דבר מסוים "חייב" — הרי הוא חייב כרת. אם היו שם עדים והתראה — חייב סקילה. ואם היה שוגג — חייב קרבן חטאת.
וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּטוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת וּמִן הַסְּקִילָה וּמִן הַקָּרְבָּן אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר בְּשַׁבָּת וְאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הַרְחָקָה מִן הַמְּלָאכָה. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין עוֹשִׂין כָּךְ וְכָךְ אוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר בְּזָדוֹן מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:
כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, הרי הוא פטור מכרת, מן הסקילה ומן הקרבן. אבל אסור לעשות את הדבר הזה בשבת, ואיסורו מדברי סופרים, והוא הרחקה מן המלאכה. העושה אותו בזדון מכין אותו מכות מרדות. וכן כל מקום שנאמר 'אין עושין כך וכך' או 'אסור לעשות כך וכך בשבת', העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכות מרדות.
כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, הרי הוא פטור מכרת, מן הסקילה ומן הקרבן. אבל אסור לעשות את הדבר הזה בשבת, ואיסורו מדברי סופרים, והוא הרחקה מן המלאכה. העושה אותו בזדון מכין אותו מכות מרדות. וכן כל מקום שנאמר 'אין עושין כך וכך' או 'אסור לעשות כך וכך בשבת', העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכות מרדות.
וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם אוֹ פָּטוּר מִכְּלוּם אֵין מַכִּין אוֹתוֹ כְּלָל:
בכל מקום שנאמר ״מותר לעשות כך וכך״, הרי זה מותר לכתחילה. וכן בכל מקום שנאמר ״אינו חייב כלום״ או ״פטור מכלום״, אין מכין אותו כלל.
בכל מקום שנאמר ״מותר לעשות כך וכך״, הרי זה מותר לכתחילה. וכן בכל מקום שנאמר ״אינו חייב כלום״ או ״פטור מכלום״, אין מכין אותו כלל.
דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת וּבִשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן אֶפְשָׁר שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְלָלָן מְלָאכָה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה. אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד. גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה וְכִסֵּא וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַחְפֹּר חָרִיץ בַּקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּרִירָתָן. וּלְפִיכָךְ אִם חָפְרוּ הַקַּרְקַע אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּכָךְ לְפִי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן. וְכֵן מְהַלֵּךְ אָדָם עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲקֹר אוֹתָן. לְפִיכָךְ אִם נֶעֶקְרוּ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְרוֹחֵץ יָדָיו בַּעֲפַר הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר הַשֵּׂעָר. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן פִּרְצָה דְּחוּקָה מֻתָּר לְהִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׁיר צְרוֹרוֹת. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּגוֹן זֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
מותר לעשות בשבת דבר שמותר לעשותו, גם כשבשעת עשייתו ייתכן שתיעשה בגללו מלאכה אסורה וייתכן שלא. אם לא התכוון לאותה מלאכה, הדבר מותר. כיצד? אדם גורר מיטה, כיסא, ספסל וכיוצא בהם בשבת, ובלבד שלא יתכוון לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתם. ולפיכך אם חפרו בקרקע, אינו חושש, משום שלא התכוון. וכן אדם מהלך על גבי עשבים בשבת, ובלבד שלא יתכוון לעקור אותם. לפיכך אם נעקרו, אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו, ובלבד שלא יתכוון להשיר את השער. לפיכך אם נשר, אינו חושש. וכן מותר להיכנס בשבת לפרצה דחוקה, אף על פי שמשיר צרורות. וכן כל דבר שאין מתכוון כגון זה, הרי זה מותר.
מותר לעשות בשבת דבר שמותר לעשותו, גם כשבשעת עשייתו ייתכן שתיעשה בגללו מלאכה אסורה וייתכן שלא. אם לא התכוון לאותה מלאכה, הדבר מותר. כיצד? אדם גורר מיטה, כיסא, ספסל וכיוצא בהם בשבת, ובלבד שלא יתכוון לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתם. ולפיכך אם חפרו בקרקע, אינו חושש, משום שלא התכוון. וכן אדם מהלך על גבי עשבים בשבת, ובלבד שלא יתכוון לעקור אותם. לפיכך אם נעקרו, אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו, ובלבד שלא יתכוון להשיר את השער. לפיכך אם נשר, אינו חושש. וכן מותר להיכנס בשבת לפרצה דחוקה, אף על פי שמשיר צרורות. וכן כל דבר שאין מתכוון כגון זה, הרי זה מותר.
אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְרֹאשׁ עוֹף לְצַחֵק בּוֹ הַקָּטָן וְחָתַךְ רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹף מְגַמָּתוֹ לַהֲרִיגַת הָעוֹף בִּלְבַד חַיָּב שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְתֹּךְ רֹאשׁ הַחַי וְיִחְיֶה אֶלָּא הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
אבל אם עשה מעשה, ונעשתה בגללו מלאכה אסורה, וברור שתעשה אותה מלאכה בגלל המעשה, חייב אף על פי שלא התכוון לה. שכן ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד? הרי שצריך ראש עוף כדי שהקטן ישחק בו, וחתך את ראשו בשבת. אף על פי שסוף מגמתו אינה הריגת העוף בלבד, חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שחותך ראש החי ויחיה, אלא המוות בא בגללו. וכן כל כיוצא בזה.
אבל אם עשה מעשה, ונעשתה בגללו מלאכה אסורה, וברור שתעשה אותה מלאכה בגלל המעשה, חייב אף על פי שלא התכוון לה. שכן ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד? הרי שצריך ראש עוף כדי שהקטן ישחק בו, וחתך את ראשו בשבת. אף על פי שסוף מגמתו אינה הריגת העוף בלבד, חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שחותך ראש החי ויחיה, אלא המוות בא בגללו. וכן כל כיוצא בזה.
כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפָהּ שֶׁל מְלָאכָה חַיָּב עָלֶיהָ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַשֶּׁמֶן אוֹ לַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּקַע חֶרֶשׂ שֶׁל נֵר. מִפְּנֵי שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה וַהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי וְלֹא כִּבָּה אֶלָּא מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶן אוֹ מִפְּנֵי הַחֶרֶשׂ אוֹ מִפְּנֵי הַפְּתִילָה הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן הַמַּעֲבִיר אֶת הַקּוֹץ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַמְכַבֶּה אֶת הַגַּחֶלֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהֶן רַבִּים חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַכִּבּוּי אוֹ לְגוּף הַהַעֲבָרָה אֶלָּא לְהַרְחִיק הַהֶזֵּק הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כל העושה מלאכה האסורה בשבת חייב, אף שאינו צריך את המלאכה עצמה. כיצד: אדם כיבה נר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה, כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא ייבקע חרס של נר. מפני שהכיבוי מלאכה והוא התכוון לכבות, הרי זה חייב, אף על פי שאינו צריך לגוף הכיבוי, ולא כיבה אלא מפני השמן או מפני החרס או מפני הפתילה. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים, או המכבה את הגחלת כדי שלא ייזוקו בהן רבים, חייב, אף על פי שאינו צריך לגוף הכיבוי או לגוף ההעברה, אלא להרחיק הנזק, הרי זה חייב. וכן כל כיוצא בזה.
כל העושה מלאכה האסורה בשבת חייב, אף שאינו צריך את המלאכה עצמה. כיצד: אדם כיבה נר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה, כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא ייבקע חרס של נר. מפני שהכיבוי מלאכה והוא התכוון לכבות, הרי זה חייב, אף על פי שאינו צריך לגוף הכיבוי, ולא כיבה אלא מפני השמן או מפני החרס או מפני הפתילה. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים, או המכבה את הגחלת כדי שלא ייזוקו בהן רבים, חייב, אף על פי שאינו צריך לגוף הכיבוי או לגוף ההעברה, אלא להרחיק הנזק, הרי זה חייב. וכן כל כיוצא בזה.
כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשָׂה לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית מַחֲשַׁבְתּוֹ. כֵּיצַד. זָרַק אֶבֶן אוֹ חֵץ בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה כְּדֵי לְהָרְגָן וְהָלַךְ וְעָקַר אִילָן בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא הָרַג הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הֲרֵי זֶה קַל וָחֹמֶר אִם נִתְכַּוֵּן לְאִסּוּר קַל וְנַעֲשָׂה אִסּוּר חָמוּר. כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק בְּכַרְמְלִית וְעָבְרָה הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַמֻּתָּר וְעָשָׂה דָּבָר אַחֵר כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַחְתֹּךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
המתכוון לעשות מלאכה, ונעשתה לו מלאכה אחרת שלא התכוון לה – פטור עליה, מפני שלא נעשתה מחשבתו. כיצד: זרק אבן או חץ בחברו או בבהמה כדי להרגן, ובהליכתו עקר אילן ולא הרג – הרי זה פטור. הרי זה קל וחומר: אם התכוון לאיסור קל ונעשה איסור חמור – כגון שהתכוון לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים – שהוא פטור. וכן כל כיוצא בזה. התכוון לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר – כגון שהתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה.
המתכוון לעשות מלאכה, ונעשתה לו מלאכה אחרת שלא התכוון לה – פטור עליה, מפני שלא נעשתה מחשבתו. כיצד: זרק אבן או חץ בחברו או בבהמה כדי להרגן, ובהליכתו עקר אילן ולא הרג – הרי זה פטור. הרי זה קל וחומר: אם התכוון לאיסור קל ונעשה איסור חמור – כגון שהתכוון לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים – שהוא פטור. וכן כל כיוצא בזה. התכוון לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר – כגון שהתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר – אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה.
נִתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנִים וְאַחַר כָּךְ עֲנָבִים וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְלִקֵּט הָעֲנָבִים בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ תְּאֵנִים פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁלִּקֵּט כָּל מַה שֶּׁחָשַׁב הוֹאִיל וְלֹא לִקֵּט כַּסֵּדֶר שֶׁחָשַׁב פָּטוּר שֶׁבְּלֹא כַּוָּנָה עָשָׂה שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת:
מי שתכנן ללקט תאנים שחורות ולקט לבנות, או שתכנן ללקט תאנים ואחר כך ענבים, והדבר התהפך ולקט ענבים תחילה ואחר כך תאנים – פטור. והוא פטור אף על פי שלקט כל מה שחשב, מכיוון שלא לקט בסדר שחשב. הוא פטור משום שעשה בלא כוונה, שהתורה אסרה רק מלאכת מחשבת.
מי שתכנן ללקט תאנים שחורות ולקט לבנות, או שתכנן ללקט תאנים ואחר כך ענבים, והדבר התהפך ולקט ענבים תחילה ואחר כך תאנים – פטור. והוא פטור אף על פי שלקט כל מה שחשב, מכיוון שלא לקט בסדר שחשב. הוא פטור משום שעשה בלא כוונה, שהתורה אסרה רק מלאכת מחשבת.
הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת אוֹ כְּבוּיוֹת נִתְכַּוֵּן לְכַבּוֹת זוֹ וְכִבָּה אֶת זוֹ לְהַדְלִיק זוֹ וְהִדְלִיק אֶת זוֹ חַיָּב שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מִן הַמְּלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ. הָא לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִלְקֹט תְּאֵנָה זוֹ וְלִקֵּט תְּאֵנָה אַחֶרֶת. אוֹ לְמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית מְלָאכָה שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹתָהּ:
אם היו לפניו שני נרות ושניהם דולקים, והתכוון לכבות את האחד וכיבה את האחר, או ושניהם כבויים, והתכוון להדליק את האחד והדליק את האחר, הוא חייב, מפני שעשה את המלאכה שהתכוון לעשות. למה זה דומה? למי שהתכוון ללקוט תאנה זו ולקט תאנה אחרת, או למי שהתכוון להרוג את זה והרג את זה, מפני שהמלאכה שהתכוון לעשות נעשתה.
אם היו לפניו שני נרות ושניהם דולקים, והתכוון לכבות את האחד וכיבה את האחר, או ושניהם כבויים, והתכוון להדליק את האחד והדליק את האחר, הוא חייב, מפני שעשה את המלאכה שהתכוון לעשות. למה זה דומה? למי שהתכוון ללקוט תאנה זו ולקט תאנה אחרת, או למי שהתכוון להרוג את זה והרג את זה, מפני שהמלאכה שהתכוון לעשות נעשתה.
אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַדְלִיק רִאשׁוֹנָה וּלְכַבּוֹת שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר וְכִבָּה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ הִדְלִיק שְׁנִיָּה אַחֲרֶיהָ פָּטוּר. כִּבָּה זוֹ וְהִדְלִיק זוֹ בִּנְשִׁימָה אַחַת חַיָּב. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְדִּים הַהַדְלָקָה הֲרֵי זֶה לֹא אִחֵר אוֹתָהּ אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת וּלְפִיכָךְ חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמִתְעַסֵּק וְלֹא נִתְכַּוֵּן לָהּ פָּטוּר:
אבל אם התכוון להדליק את הראשונה ואחר כך לכבות את השנייה, והדבר התהפך — כיבה את הראשונה ואחר כך הדליק את השנייה — פטור. כיבה זו והדליק זו בנשימה אחת — חייב. שאף על פי שלא הקדים את ההדלקה, הרי לא אחר אותה; אלא שתיהן כאחת, ולפיכך חייב. וכן כל כיוצא בזה. וכל העושה מלאכה במתעסק ולא התכוון לה — פטור.
אבל אם התכוון להדליק את הראשונה ואחר כך לכבות את השנייה, והדבר התהפך — כיבה את הראשונה ואחר כך הדליק את השנייה — פטור. כיבה זו והדליק זו בנשימה אחת — חייב. שאף על פי שלא הקדים את ההדלקה, הרי לא אחר אותה; אלא שתיהן כאחת, ולפיכך חייב. וכן כל כיוצא בזה. וכל העושה מלאכה במתעסק ולא התכוון לה — פטור.
כָּל הַמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹתֵר עַל כַּוָּנָתוֹ חַיָּב. בְּפָחוֹת מִכַּוָּנָתוֹ פָּטוּר. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מַשָּׂא לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַיָּב שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לִשְׁמִירָה פְּחוּתָה וְנַעֲשֵׂית שְׁמִירָה מְעֻלָּה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה מְעֻלָּה וְהוֹצִיא בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כל המתכוון לעשות מלאכה אסורה והיא נעשית ביותר ממה שהתכוון – חייב. בפחות ממה שהתכוון – פטור. כיצד? התכוון לשאת משא מאחוריו והוא בא לפניו – חייב, מפני שהתכוון לשמירה פחותה ונעשתה שמירה מעולה. אבל אם התכוון לשאת לפניו והוא בא לאחריו – פטור, מפני שהתכוון לשאת בשמירה מעולה ונשא בשמירה פחותה. וכן כל כיוצא בזה.
כל המתכוון לעשות מלאכה אסורה והיא נעשית ביותר ממה שהתכוון – חייב. בפחות ממה שהתכוון – פטור. כיצד? התכוון לשאת משא מאחוריו והוא בא לפניו – חייב, מפני שהתכוון לשמירה פחותה ונעשתה שמירה מעולה. אבל אם התכוון לשאת לפניו והוא בא לאחריו – פטור, מפני שהתכוון לשאת בשמירה מעולה ונשא בשמירה פחותה. וכן כל כיוצא בזה.
הָיָה חָגוּר בְּסִנָּר וְהִשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא בֵּין בְּשָׂרוֹ וַחֲלוּקוֹ בֵּין שֶׁבָּא זֶה הַמַּשָּׂא שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹצִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת לְפָנָיו בֵּין שֶׁבָּא לְאַחֲרָיו חַיָּב שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת חוֹזֵר:
אם היה חגור בסינר והשליך את המשא בין בשרו לחלוקו, בין שהמשא הזה, שדרכו להוציאו בדרך הזאת, בא לפניו ובין שבא לאחריו — הוא חייב, שכן דרכו להיות חוזר.
אם היה חגור בסינר והשליך את המשא בין בשרו לחלוקו, בין שהמשא הזה, שדרכו להוציאו בדרך הזאת, בא לפניו ובין שבא לאחריו — הוא חייב, שכן דרכו להיות חוזר.
כָּל הַמִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְהִתְחִיל בָּהּ וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר חַיָּב. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁלִים כָּל הַמְּלָאכָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִימָהּ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אוֹ שְׁטָר בְּשַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים לֹא יִתְחַיֵּב זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיִכְתֹּב כָּל הַשְּׁטָר אוֹ כָּל הָאִגֶּרֶת אֶלָּא מִשֶּׁיִּכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. וְכֵן אִם נִתְכַּוֵּן לֶאֱרֹג בֶּגֶד שָׁלֵם מִשֶּׁיֶאֱרֹג שְׁנֵי חוּטִין חַיָּב וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהַשְׁלִים הַבֶּגֶד הוֹאִיל וְעָשָׂה כַּשִּׁעוּר בְּכַוָּנָה חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
כל מי שהתכוון לעשות מלאכה בשבת, התחיל בה ועשה את השיעור שמחייב – חייב, אף על פי שלא השלים את כל המלאכה שהתכוון להשלים. כיצד? הרי שהתכוון לכתוב אגרת או שטר בשבת. אין אומרים שהוא לא יתחייב עד שישלים את חפצו ויכתוב את כל השטר או את כל האגרת, אלא משעה שכתב שתי אותיות – חייב. וכן אם התכוון לארוג בגד שלם, משעה שארג שני חוטים – חייב. אף על פי שכוונתו הייתה להשלים את הבגד, הואיל ועשה את השיעור בכוונה – חייב. וכן בכל כיוצא בזה.
כל מי שהתכוון לעשות מלאכה בשבת, התחיל בה ועשה את השיעור שמחייב – חייב, אף על פי שלא השלים את כל המלאכה שהתכוון להשלים. כיצד? הרי שהתכוון לכתוב אגרת או שטר בשבת. אין אומרים שהוא לא יתחייב עד שישלים את חפצו ויכתוב את כל השטר או את כל האגרת, אלא משעה שכתב שתי אותיות – חייב. וכן אם התכוון לארוג בגד שלם, משעה שארג שני חוטים – חייב. אף על פי שכוונתו הייתה להשלים את הבגד, הואיל ועשה את השיעור בכוונה – חייב. וכן בכל כיוצא בזה.
כָּל מְלָאכָה שֶׁהַיָּחִיד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם בְּשֻׁתָּפוּת בֵּין שֶׁעָשָׂה זֶה מִקְצָתָהּ וְזֶה מִקְצָתָהּ כְּגוֹן שֶׁעָקַר זֶה הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת זוֹ וְהִנִּיחוֹ הַשֵּׁנִי בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת בֵּין שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּגוֹן שֶׁאָחֲזוּ שְׁנֵיהֶם בְּקֻלְמוֹס וְכָתְבוּ אוֹ אָחֲזוּ כִּכָּר וְהוֹצִיאוּהוּ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו, ועשו אותה שניים ביחד, הרי אלו פטורים. בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה, כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת. בין שעשאו אותה שניהם כאחד מתחילה ועד סוף, כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו, או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות.
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו, ועשו אותה שניים ביחד, הרי אלו פטורים. בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה, כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת. בין שעשאו אותה שניהם כאחד מתחילה ועד סוף, כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו, או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות.
וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ כְּגוֹן שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ קוֹרָה וְהוֹצִיאוּהָ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וְאֵין כֹּחַ בְּאֶחָד מֵהֶן לַעֲשׂוֹתָהּ לְבַדּוֹ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין וְשִׁעוּר אֶחָד לִשְׁנֵיהֶן. הָיָה כֹּחַ בְּאֶחָד לְהוֹצִיא קוֹרָה זוֹ לְבַדּוֹ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לְבַדּוֹ וְנִשְׁתַּתְּפוּ שְׁנֵיהֶם וְהוֹצִיאוּהָ. זֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּכוֹל חַיָּב וְהַשֵּׁנִי מְסַיֵּעַ הוּא וּמְסַיֵּעַ אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
ואם אין אחד מהם יכול לעשות את הדבר לבדו, עד שצריכים להצטרף — כגון שניים שאחזו בקורה והוציאו אותה לרשות הרבים — הואיל ולאף אחד מהם אין כוח לעשות זאת לבדו, ועשו אותה בשותפות מתחילה ועד סוף, שניהם חייבים, ושיעור אחד לשניהם. היה כוח באחד להוציא את הקורה הזו לבדו, והשני אינו יכול להוציא אותה לבדו, והצטרפו שניהם והוציאו אותה — הראשון שיכול חייב, והשני מסייע הוא, ומסייע אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה.
ואם אין אחד מהם יכול לעשות את הדבר לבדו, עד שצריכים להצטרף — כגון שניים שאחזו בקורה והוציאו אותה לרשות הרבים — הואיל ולאף אחד מהם אין כוח לעשות זאת לבדו, ועשו אותה בשותפות מתחילה ועד סוף, שניהם חייבים, ושיעור אחד לשניהם. היה כוח באחד להוציא את הקורה הזו לבדו, והשני אינו יכול להוציא אותה לבדו, והצטרפו שניהם והוציאו אותה — הראשון שיכול חייב, והשני מסייע הוא, ומסייע אינו חייב כלום. וכן כל כיוצא בזה.
כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ בִּבְהֵמָה דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה וְכֵן אִם קָרַע בְּגָדִים אוֹ שְׂרָפָן אוֹ שָׁבַר כֵּלִים דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. חָפַר גּוּמָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַעֲפָרָהּ הֲרֵי זֶה מְקַלְקֵל וּפָטוּר. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לְקַלְקֵל פָּטוּר:
ההלכה פותחת: כל המשחיתים פטורים. למשל, החובל בחברו או בבהמה בדרך השחתה פטור. וכן הקורע בגדים, השורף אותם או השובר כלים בדרך השחתה פטור. החופר גומה וצריך רק את העפר שלה הרי זה משחית ופטור. אף על פי שעשה מלאכה, כיוון שכוונתו לקלקל, פטור.
ההלכה פותחת: כל המשחיתים פטורים. למשל, החובל בחברו או בבהמה בדרך השחתה פטור. וכן הקורע בגדים, השורף אותם או השובר כלים בדרך השחתה פטור. החופר גומה וצריך רק את העפר שלה הרי זה משחית ופטור. אף על פי שעשה מלאכה, כיוון שכוונתו לקלקל, פטור.
כָּל הַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן חַיָּב. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁסָּתַר כְּדֵי לִבְנוֹת בִּמְקוֹמוֹ אוֹ שֶׁמָּחַק כְּדֵי לִכְתֹּב בַּמָּקוֹם שֶׁמָּחַק אוֹ שֶׁחָפַר גּוּמָא כְּדֵי לִבְנוֹת בְּתוֹכָהּ יְסוֹדוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה חַיָּב. וְשִׁעוּרָן כְּשִׁעוּר הַמְתַקֵּן:
כל מי שמקלקל על מנת לתקן חייב. לדוגמה: מי שהרס כדי לבנות במקומו, או מחק כדי לכתוב במקום שמחק, או חפר גומה כדי לבנות בתוכה יסודות, וכל כיוצא בזה – חייב. השיעור שלהם כמו השיעור של המתקן.
כל מי שמקלקל על מנת לתקן חייב. לדוגמה: מי שהרס כדי לבנות במקומו, או מחק כדי לכתוב במקום שמחק, או חפר גומה כדי לבנות בתוכה יסודות, וכל כיוצא בזה – חייב. השיעור שלהם כמו השיעור של המתקן.
כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִקְצָתָהּ בְּשׁוֹגֵג וּמִקְצָתָהּ בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁהֵזִיד וּלְבַסּוֹף שָׁגַג בֵּין שֶׁשָּׁגַג וּלְבַסּוֹף הֵזִיד פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר הַמְּלָאכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף בְּזָדוֹן וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם יִהְיֶה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה חַיָּב סְקִילָה. אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שִׁעוּר מְלָאכָה כֻּלָּהּ בִּשְׁגָגָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה:
כל העושה מלאכה בשבת, מקצתה בשוגג ומקצתה במזיד — בין שהזיד ולבסוף שגג, בין ששגג ולבסוף הזיד — פטור. אינו חייב עד שיעשה שיעור המלאכה כולה מתחילה ועד סוף במזיד, ואחר כך יהיה חייב כרת. ואם יהיה בעדים והתראה, חייב סקילה. או שיעשה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחילה ועד סוף, ואחר כך יהיה חייב חטאת קבועה.
כל העושה מלאכה בשבת, מקצתה בשוגג ומקצתה במזיד — בין שהזיד ולבסוף שגג, בין ששגג ולבסוף הזיד — פטור. אינו חייב עד שיעשה שיעור המלאכה כולה מתחילה ועד סוף במזיד, ואחר כך יהיה חייב כרת. ואם יהיה בעדים והתראה, חייב סקילה. או שיעשה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחילה ועד סוף, ואחר כך יהיה חייב חטאת קבועה.