אורחות צדיקים י״ח

שַׁעַר הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר – שַׁעַר הַצַּיְקָנוּת

הַצַּיְקָנוּת. זֹאת הַמִּדָּה הִיא מְגֻנָּה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ. וְעַל הַצַּיְקָן אָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כג ו): ״אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן״.

וְאֵלֶּה מִדּוֹת צַר הָעַיִן: לֹא יִתֵּן צְדָקָה, וְלֹא יְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן עִם חֲבֵרוֹ – מְדַקְדֵּק עִמּוֹ יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יְוַתֵּר לוֹ מְאוּמָה. אֵינוֹ מַאֲכִיל וְאֵינוֹ מַלְבִּישׁ, וְלֹא יֵהָנֶה שׁוּם אָדָם מִמֶּנּוּ. וְאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַמָּמוֹן, וְהוּא שָׂנוּא לַבְּרִיּוֹת. אֵינוֹ מְהַדֵּר אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִקְנֶה לוֹ רַב וְחָבֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִשָּׁאֵר רֵיק מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת.

וְאִם הוּא צַיְקָן בְּגוּפוֹ – גַּם הוּא רַע וָמָר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם בְּנֵי אָדָם. וְרַע עַל כָּל רָעוֹת אִם הוּא כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ אוֹ בִּסְפָרָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ חָסֵר בָּזֶה מְאוּמָה: כִּי הַחָכְמָה דּוֹמָה לָאֵשׁ, שֶׁאֵינָהּ חֲסֵרָה אִם מַדְלִיקִים מִמֶּנָּה נֵרוֹת אוֹ אֵשׁ אַחֶרֶת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי יא כו): ״מוֹנֵעַ בָּר – יִקְּבוּהוּ לְאוֹם״. אֲבָל בַּנָּדִיב נֶאֱמַר (שם): ״וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר״. וּפְשַׁט הַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, וְהַמָּשָׁל עַל חָכְמָתוֹ.

וְהַטּוֹב שֶׁבְּזֹאת הַמִּדָּה: שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד מָמוֹנוֹ בַּהֲבָלִים, וּפְעָמִים נִמְנָע מֵעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁמְּחַסֵּר נַפְשׁוֹ מִטּוֹבָה, מִתּוֹךְ כָּךְ אֵין לוֹ גֵּאוּת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לַנָּדִיב, כִּי מֵרֹב טוֹבָה וַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם – יִבְעַט בְּיוֹצְרוֹ. לָכֵן יְדַקְדֵּק הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה נָדִיב בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְנַדֵּב יִהְיֶה צַיְקָן וְכִילַי. וְיִשְׁקֹל כָּל זֶה בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל תּוֹרָה.

וְיִלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהָיָה צַיְקָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב כה): ״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״ – וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם. מְלַמֵּד שֶׁהַצַּדִּיקִים, חָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִים יָד בַּגָּזֵל (חולין צא א). רְאֵה הַצַּיְקָנוּת הַגְּדוֹלָה, שֶׁאָדָם עָשִׁיר כְּמוֹ יַעֲקֹב עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה לוֹ לַחֲזֹר אַחַר פַּכִּים קְטַנִּים. וּמָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהָיָה וַתְרָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לא יז) ״בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״ (בראשית נ ה) – מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה כְּרִי, וְאָמַר לְעֵשָׂו: טוֹל בִּשְׁבִיל חֶלְקֶךָ בַּמְּעָרָה. הַיֵּשׁ וַתְרָן כָּזֶה?!

לָכֵן מִזֶּה יִלְמַד אָדָם שֶׁלֹּא יְפַזֵּר לָרִיק וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וּבְמָקוֹם מִצְוָה, כְּגוֹן בִּצְדָקָה וּבִשְׁאָר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמָעוֹת, כְּגוֹן לִקְנוֹת רַב וְחָבֵר וּסְפָרִים – יִהְיֶה וַתְרָן גָּדוֹל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, לְהָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹם טָהֳרָה, שֶׁתְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, כְּדִכְתִיב (שמואל א כה כט): ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״.