ר״ן על שבת ס״ה ב

גמ' כלי מיקר. שמביאין קרה כגון זכוכית:

ואף שלמה אמר. בחכמתו שכרסו של מת נופחת ונבקעת:

זה חוט השדרה. שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

זו האמה. שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים:

זה פרש. גלגל לשון גלל:

אל הבור. שנופל לתוך פיו:

מתני' אין מעמצין את עיניו בשבת. אפי' לאחר יציאת נפש דמזיז בו אבר:

גמ' וחתכם. לשון וחייתכם:

אריא אבי תרי לא נפיל. להרגן דכתיב וחתכם תרי וכתיב על כל חית השדה אפילו ארי:

כדרמי בר אבין. דנקנסה עליהן מיתה ונדמין כבהמה:

עשה צדקה עד שאתה מוצא. למי לעשות:

ומצוי לך. הממון:

ויש בידך לעשות. קודם שתמות:

ונתן לך רחמים. שתרחם על הבריות:

מהספדו של אדם ניכר. שאם היה אדם כשר הכל בוכין עליו ומספרים שבחו:

אחים הספדאי. התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו:

דהתם קאימנא. ואשמע איך תתחמם אלמא אצטריכא ליה לאזהורי וכיון דרב גברא רבה ובן העולם הבא הוא למה ליה לאזהורי הא אמרת מהספדו של אדם ניכר:

הא דחממי ליה ואחים. לעולם חמומי בעי ומיהו לחסיד כי מחממי בהספידא מתחממי ובכו כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממי ליה ולא אחים:

דסני ליה כולהו פומבדיתאי. משום דמוכח להו במילי דשמיא:

ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך וגו'. מאחרי מטתך כשתמות תשמע אם יאמרו זה הדרך שהלך לכו בה:

נוחה הימנו. דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו:

בגדיך לבנים. נשמתך נקיה וטהורה:

סליקו להו שואל מי

שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי. מבעוד יום:

ואם אין וכו'. הא יש עמו נכרי עדיף כדמפרש בגמרא:

לחצר החיצונה. של עיר שהוא מקום המשתמר וכשבא לפרוק מן החמור נוטל בידיו מעליו כלים הניטלין בשבת ושאין ניטלין מתיר את החבלים של אוכף שהן קשורין בו והשקין נופלין: