רשב״א על קידושין נ״ב

אמר רב שמע מינה ממתניתין ארבע. ובירושלמי (ה"ו) שמע מינה חמש, הני ארבע דהכא ועוד אחרת, שחמש נשים מתקדשות כאחת, ורב דלא מני לה, דלמא משום דפשיטא ליה ולא אצטריכא ליה למילפא ממתניתין.

אמר ליה מי אמר רב הכי והוא לא אמר והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים כו'. ואם תאמר דלמא ר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן אמאי דאמר רב אפילו בגזל דידה אינה מקודשת קא מתמה, דסבירא ליה לר' יוחנן דבגזל דידה אפילו לא שדיך מקודשת דגמרה ומקניא ליה כדי שתתקדש לו, ויש לומר דסבירא ליה לתלמודא דכיון דבגזל דעלמא אינה מקודשת, כל שכן בגזל דידה, דמציא אמרה אין שקלי ודידי שקלי, והא דנקט רב אפילו בגזל דידה משום דבשדיך הוה מקודשת בגזל דידה, מה שאין כן בגזל דעלמא.

ה"ק ואמר רב כוותי. תימה וכי מה חדוש יש שאין הגזלן יכול להקדיש, והלא עיקר חדושו דר' יוחנן אינו אלא שאין הנגזל יכול להקדיש, אבל בגזלן פשיטא, ומתניתא הכי בהגוזל בתרא (קיז, א) אם נתיאשו הבעלים יכול להקדיש, ואם כן כי אמר רב שאין הגזלן יכול לקדשה בגזילה שבידו, מאי אמר כותיה איכא, ותירצו בתוספות דמשום חומר דעריות היה ראוי להחמיר ולומר דקדשה בגזל מקודשת דעשאוהו כשלו לקדושין, ועלה קאמר ר' יוחנן ומי אמר רב כותיה דאפילו לחומרין לא עבדינן ליה כשלו, ואפילו מדרבנן, דאנא נמי הכי אמרי דשניהם אינן יכולין להקדיש ולא חל עליה הקדש כלל ואפילו מדרבנן.

הא דאמרינן: לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך. פירש רש"י בדשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחילתיה. נראה לפי פירושו דנתקבלה גזילתה ונתקבלה קדושיה, ושוב אין לה עליו כלום. ואינו מחוור, דנהי דיש לומר דכיון דשדיך ניחא לה שתתקדש בו והוא שישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן. והכי גרסינן בירושלמי (ה"א) חטף הסלע מידה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת, במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, וכבר הארכתי כבה בפ"ק (יג, א סוד"ה יכולה) בס"ד.

לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא. דאילו נתיאשו הבעלים הוה ליה יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה.

אמר ליה מאן פליג לך. ואפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקודשת, לפי שבכולו הוא מתקדשת לו ולא בחציו, אלא אם כן פירש לה במה שיש לי בו.

כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש רש"י דבין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר כולהו משלחן גבוה קא זכו.

דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו. פירוש דחלקו משמע לאחר שחיטה, וכתבו בתוס' דנראה דהאי דיקא נמי לא קאי לפום מאי דאסיקנא בפרק קמא דבבא קמא (יב, ב) נכסים שאין בהם מעילה, דגרסינן התם מעילה הוא דלית בהו, הא מיקדש קדוש, מאן תנא אמר ר' יוחנן בקדשים קלים, אליבא דר' יוסי הגלילי, ופרקינן אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו להו, ופרינן ומחיים מי אמר, והתנן בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזי להקרבה דאית להו לכהנים זכיה בגויה, אבל בזמן שבית המקדש קיים דלית בהו זכיה לכהנים בגויה לא, דאינו ממונו, ואתביה רבא לרב נחמן ומעלה מעלה בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ר' יוסי הגלילי, ובבכור איירי כדמפרשי התם בן עזאי ואבא יוסי בן דוסתאי, ומשני רבינא בבכור ח"ל עסקינן, ואליבא דר' שמעון כו', ואי איתא לישני הא ר' יוסי הגלילי והא רבנן, אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הכי גרס ר"ח וה"פ אלא ליכא לאפלוגי בין מחיים בין לאחר שחיטה, דאפילו מחיים נמי כהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, וכי תנן מתניתין אינה מקודשת, בחלק כהנים תנן, אלמא סוגיא דשמעתין לא קיימא לפום מסקנא דהתם, אלא לפום מאי דקא סלקא דעתך מעיקרא התם, ואף על גב דאמרי הכא דיקא נמי אשכחן בתלמודא דכותה, ולעיל נמי בפרק קמא (כח, א) דאמרינן דייקא נמי דקתני החליף שור בפרה ולא קאי לפי המסקנא לדעת קצת המפרשים. ומתניתין דקתני בחלקו דמשמע לאחר שחיטה, משום בעלים נקט ליה, דבעלים ודאי מחיים לאו משלחן גבוה קא זכו, וכדמשמע נמי ההיא דבבא קמא דאמר אלא שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, דאלמא בעלים מנפשייהו קא זכו מחיים מיהא, אבל לאחר הקרבה אפילו בעלים לא זכו אלא משלחנו של גבוה, ומשום הכי קתני במתניתין בחלקו דמלתא פסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה, דבין כהנים בין בעלים שוין בו, מה שאין כן מחיים דבעלים מקדשין בו דממונן הוא. ואם תאמר והא אמרינן בפרק ב דביצה (כא, ב) דבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, ונדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, דמשלחן גבוה קא זכו, תירצו בתוס' דאף על גב דחלק בעלים חשוב ממונן, מכל מקום עיקרן לצורך גבוה קאתו, ולכך אינן קרבין ביום טוב.