מפרשים
רשב״א על מנחות נ״ט
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
מתני' יש וכו', פי' אמנחות דלחם הפנים ומנחת נסכים ושתי הלחם קאי דקא ממעט להו במתני' מדין שאר מנחות:
ונתת עליה שמן במנחת העומר כתיב. ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה, כדקתני לקמיה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה. טעונה שמן, כדכתי' בלולה בשמן, ל"ה. ויש להקשות למאי אצטרי' עליה לבונה למעט מנחת נסכים מלבונה תיפוק לי מדאצטריך שמן למעט לחם הפנים משמן דלא נימא דנבעי שמן מק"ו מנסכים דאינה טעונה לבונה וטעונה שמן דנסכים אינה טעונה לבונה, וכן נמי נוכל להקשות להיפך למאי אצטריך עליה שמן למעט לחם הפנים משמן תיפוק לי' מדכתי' ושמת עליה לבונה למעוטי מנחת נסכים דאינה טעונה לבונה דלא נימא מק"ו דלחם הפנים (שאינם) [שהם] טעונין דלחם הפנים אינו טעון שמן:
וי"ל דבלאו ק"ו נמי מצי ילפינן דלחם הפנים יהא טעון שמן ומנחת נסכים תהא טעונה לבונה במה מצינו משאר מנחות וק"ו הוי לרווחא דמילתא הילכך אי שתיק משמן ולבונה ה"א דמנחת נסכים טעונה לבונה ולחם הפנים שמן במה מצינו דאע"ג דמנחת נסכים תהא טעונה שמן ולבונה נימא נמי דלחם הפנים טעון שמן ולבונה אע"ג דליכא ק"ו דמנחת נסכים דאינה טעונה לבונה דהא טעונה לבונה משום דליתי במה מצינו וכמו כן נמי נימא בכה"ג גבי מנחת נסכים דתהא טעונה לבונה אע"ג דלחם הפנים טעונה שמן וליכא ק"ו משום דתיתי כלבונה במה מצינו וק"ו דעביד בהא אינו אלא לרווחא דמילתא, ומצאנו כזה בפ"ק דחולין ומ"מ בב"ק פירשתי דרך אחרת בק"ו כיוצא בזה:
לרבות מנחת שמיני, ע"כ ר"ל שמיני יום שמיני למלואים:
והאי נמי לא מבלעא, וקשה דמאי מבעיא ליה ובבריית' קתני שאפשר ללקטה א"כ משמע דליקוט בעי' אבל שחוקה דאי אפשר ללקטה לא, וי"ל דאדרבה מינה איכא למידק דאפי' שחוקה נמי מדלא אמר ומכשיר אני בלבונה שילקטנה משמע דלא בעי ליקוט אלא שתהא ראויה ללקוט הילכך בשחוקה נמי כיון שהיתה ראויה ללקוט לא פסלה והיינו מאי דקאמר דלא מבלעא ר"ל דאינה נבלעת בשמן שלא היתה ראויה ללקוט מעולם והאי דלא מבלעא ראוי' היתה ללקט קודם שחיקה וכיון דהיה בה ראוית ליקוט לא פסלה, הילכך מספקא ליה אי אפשר ללוקטה דבריית' ר"ל דבעי ליקוט אבל שחוקה לא או דילמא שהיתה ראויה ללקוט אעפ"י שאינה נלקטת שהיא שחוקה, ופשיט ממתני' דקאמר ילקטנה דמשמע דבעיא לקיטה, ומשני דמתני' חדא ועוד קאמר דלעולם לא בעיא לקיטה לגבי דנימא דכשאי אפשר לעשותה דפסולה אלא דקאמר דבזו דאינה שחוקה גם לקיטה יכולה לעשות בה, ואחר כן פשיט מבריית' דקאמר דאפשר ללקטה ואפשר משמע אבל לקיטה לא בעיא והרי במתני' קאמר ילקטנה דכשאפשר לעשות לקיטה יעשה וא"כ אם נפרש אפשר ללוקטה דר"ל דבאפשר סגי ודלא בעי לקיטה א"כ תקשי מבריית' למתני' וא"כ צריך שנפרש אפשר ללוקטה וכיון דאפשר ללוקטה ילקטנה ודבעיא ליקוט אפי' אמר ילקטוהו אלמא בעיא לקוט ובאפשר לא סגי, ומשני חדא ועוד קאמר דר"ל דאע"ג דאפשר משמע דלא בעי ליקוט אפילו הכי לא קאמר דכי אפשר לעשות ליקוט דלא יעשהו ודליקשי למתני' שבשביל זה נפרשהו דר"ל ילקטה אלא דר"ל דבאפשר סגי אבל כי מצי למעבד לקיט' ליעבדיה ולעולם כי לא אפשר למעבדיה ולא עביד ליה לא פסלה:
ה"ג אמאי פסלה במחשבה דחויה היא. ומשני חטאת קרייה רחמנא, אפי' כי נתן בה לבונה הילכך מהניא בה מחשבה למפסלה, ל"ה. ולפי מה שפירש"י למעלה דמאי דקאמר פסול הוי מפני שהקמיצה פסולה זה הפי' אינו כלום משום דלאו משום מחשבה קאמר דפסולה: