רי״ף בבא בתרא כ״ב

הוה ידעת איהו נמי לא הוה ידע ^*לשון הרי"ף (ג"א)רבי יהודה מאי היא דתנן (דף לח.) א"ר יהודה לא אמרו ג' שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעו שנה ויבוא לשנה אחרת דשמעת מינה דבפניו לאלתר הויא חזקה ר' ישמעאל מאי היא (דף נט:) דההוא דפתח חלונותיו לחצר השותפין בא לפני ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמר לו החזקת בני החזקת בא לפני ר' חייא א"ל יגעת בני ופתחת יגע בני וסתום:

רב כהנא שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דלאו דידיה (דף מא:) אתא לקמיה דרב יהודה אזל אייתי תרי סהדי חד אמר תלת אציאתא עייל וחד אמר תרתי אציאתא עייל א"ל זיל אהדר תרי מגו תלתא כמאן כרשב"א דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים שכת אחת אומרת מאה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שבית שמאי אומר נחלקה עדותן וב"ה אומר יש בכלל מאתים מנה א"ל הא מייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כרשב"א אמר ליה לכי תייתי

ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה אמר ליה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מפלניא זבינתיה דזבניה מינך אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא מקמך אפילו חד יומא מוקמינן ליה בידך ואי לא לא:

אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי אמר ליה קמאי דידי זבנה מיניה הוה מהימן מיגו דאי בעי אמר זבינתיה מינך מהימן אמר רבא כוותיה דר' חייא מסתברא דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה דדר בה אבוה בעי וכן הלכתא איבעיא להו נראה בו מאי אביי אמר היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין והילכתא כרבא:

ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר כי היכי דליהוי להו קלא דלישמע מארי ארעא ואי לא מיחה הוי חזקה ואע"ג דלא אכלי כל שום חד מהני שלשה לקוחות אלא חדא שתא הרי אלו מצטרפין והויא חזקה על מארי ארעא (דף מב.) ת"ר אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שתים הרי זו חזקה למימרא דלוקח אית ליה קלא והא תניא אכלה בפני האב שנה

ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח שנה הרי זו חזקה ואי אמרת לוקח אית ליה קלא כיון דזבנה אין לך מחאה גדולה מזו ואוקמה רב פפא להאי תניא במוכר שדותיו סתם ולית ליה להאי לוקח קלא דלא מינכר זביני דהאי ארעא דאיזדבנא בכלל ארעאתיה אבל זבנה מארי קמא באנפא נפשיה כיון דאית לה קלא אין לך מחאה גדולה מזו:

מתני' האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין אין להן חזקה ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה והאחים שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה:

גמ' (דף מב:) אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידים זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה מחזיקין זה על זה כדאית בה דין חלוקה וקא נחית לכולה ואכיל לה שני חזקה ולא קא ממחי ביה שותפיה אבל אי לית בה דין חלוקה שותף אין לו חזקה ומעידין זה לזה במידי דמסתליק מיניה וקנו מיניה וקא מקבל עליה אחריות דאתיא מחמתיה דאי אתי בעל חוב דידיה וטריף לההיא ארעא משותפיה משלם ליה מדידיה דאי לאו הכי