רי״ף בבא בתרא ס״ח

מוהרי הדרי קידושי לא הדרי הדרה בה איהי אפילו קידושי הדרי אמימר אמר קידושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותו וכן הלכתא:

שהשושבינות נגבית בב"ד: תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה ואין בה משום רבית (דף קמה:) ואין השביעית משמטתה ואין הבכור נוטל בה פי שנים.

נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה כי מלוה דמיא ואין בה משום רבית דלאו אדעתא דהכי יהיב ליה ואין השביעית משמטתה דלא קרינא בה לא יגוש ואין הבכור נוטל בה פי שנים דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק

אמר רב כהנא כללא דשושבינותא הוה במתא איבעי ליה למיתי שמע קל טבלא איבעי ליה למיתי לא שמע איבעי ליה לאודועיה לא אודועיה תרעומת אית ליה עליה שלומי משלם עד כמה אמר אביי נהוג בני גננא עד זוזא אתא ^*כ"ה גם הגי' ביד רמה ועי' מ"ש על זה בדקדוקי סופרים בהגהות אות זבכריסיה אכליה עד ארבעה משלם פלגא מכאן ואילך איניש איניש כי חשיבותיה

ת"ר עשה עמו בפומבי וביקש לעשות עמו בצנעא יכול לומר לו בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בבתולה וביקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בשניה וביקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתשא אשה אחרת אני עושה עמך עשה עמו באחת וביקש לעשות עמו בשתים יכול לומר לו באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי:

מתני' (דף קמו.) השולח סבלונות לבית חמיו שילח שם בק' מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין שילח סבלונות מרובין שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין שתשמש בהן בבית אביה אין אלו נגבין:

גמ' אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא (דף קמו:) אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להן דמי בשר בזול ^*בגמ' שלנו איתא עד כמה בזול עד תילתא (ג"א)ופירשו קמאי האי שיעורא דכל זוזא חשבינן ליה ארבעה דנקי דהוה תרי תלתי דזוזא (דף קמו.) אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שיגרו לו מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באחד ששיגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת ורכב בשמחתו ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אינן נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין שמע מינה אפילו שתה אבל שיגרו לו או שאכל שלוחו

לא איפשיטו איבעיא להו מהו שישלם שבח סבלונות תיקו בעי רבא סבלונות העשויות ליבלות ולא בלו מהו ולא איפשיט (דף קמו:) יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמת הוא בין שמתה היא ואפי' הדר ביה איהו סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי הדרא בה איהי אפילו כישא דירקא הדרא:

מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרי' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת (דף קנג.) לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי ר"מ וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה:

גמ' (דף קמו:) מ"ט דאזלינן בתר אומדנא דאי הוה יודע דחי לא הוה כתב לכולהו ניכסי לאחריני אבל אם שייר קרקע כל שהוא אמרינן למיסמך עליה שיירה הלכך מתנתו קיימת ותניא נמי הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן ואמר ר"נ (לעיל דף קלב.) הלכה כרבי שמעון בן מנסיא ת"ר הרי שהי' חולה מוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמר להן (דף קמז.) דומה שיש לו בן עכשיו שאין לו בן נכסיו לפלוני היה חולה ומוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמר להן דומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסיו לפלוני ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה