רי״ף בבא בתרא ע״ז

פשיטא לי ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון פי' ספל סאה ופלגא קפל קבא ופלגא בעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא תיקו פירוש דילמא זבוב מחקיה ברגליה דקו"ף ושוייה סמ"ך או לא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא לקמיה דאביי שית מאה אסתירי וזוזא או דילמא שית מאה זוזי וזוזא או דילמא שית מאה פריטי וזוזא אמר ליה דל פריטי מהכא דלא כתבי בשטרא אסוכי מסכי להו (דף קסז.) ומשוו להו זוזי מאי אמרת שית מאה אסתירי וזוזא יד בעל השטר על התחתונה אמר אביי מתלת ועד עשר לא ליכתוב איניש בסוף שיטה דילמא מזייף וכתיב ואי איתרמי ליה נהדרי לדיבוריה תרי ותלתא זימני א"א דלא מתרמי ליה באמצע שיטה:

ההוא דהוה כתיב ביה תילתא בפרדיסא אזל מחקיה לגגיה דבי"ת ושוייה ופרדיסא אתא לקמיה דאביי אמר ליה מ"ט רווח ליה עלמא להאי וא"ו כולי האי כפתיה ואודי:

ההוא דהוה כתיב ביה מנת ראובן ושמעון אחי הוה להו חד אחא דשמיה אחי אזל כתיב ליה וא"ו שוייה ואחי אתא לקמיה דאביי א"ל מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וא"ו כולי האי כפתיה ואודי ליה אמר אביי האי מאן דמחוי חתימת ידיה בי דינא לא ליחוי בסוף מגילתא דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עלה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ההוא ^*בזבינא דאתא כו' כ"ה בגמ' (ג"א)כוזבנא דאתא לקמיה דאביי א"ל נחוי לן מר חתימת ידיה דכי אתו רבנן מחוו לי ^*מעברנא להו בלא מכסא כ"ה בגמ' (ג"א)מעברנא להו אחוי ליה בריש מגילתא הוה קא נגיד בה א"ל כבר קדמוך רבנן

ההוא שטרא דהוה חתום עליה רבא ורב אחא בר אדא אתא לקמיה דרבא א"ל אין חתימת ידאי דידי היא ומיהו קמיה דרב אחא בר אדא לא חתמי לי מעולם כפתיה ואודי א"ל בשלמא דידי זייפת אלא דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי עבדת א"ל אנחי ידאי אמיצראי ואמרי לה אזרנוקא וכתבי:

מתני' כותבין גט לאיש ואף על פי שאין אשתו עמו ושובר לאשה ואף על פי שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן והבעל נותן שכר

(דף קסז:) כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואין כותב למלוה עד שיהיה הלוה עמו והלוה נותן שכר כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר:

גמ' מאי ובלבד שיהא מכירן אמר רב יהודה אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש והאשה בגט ושם האיש והאשה בשובר וליחוש לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת דילמא כתב גיטא ואזלו ממטי לאיתתיה דהאיך אמר להו רב אחא בר הונא הכי אמר רב שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשי' נשותיהן אלא זה בפני זה וליחוש דילמא אזל למדינתא אחריתי ומחזיק לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהאיך אמר להו רב הונא בר חיננא הכי א"ר כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו

ההוא תברא דהוה חתים עליה ^*בגמ' איתא רב ירמיה בר אבא אתא לקמי' ההוא אתתא א"ל כו' (ג"א)רבה בר רב חנן אתא ^*נ"א האי איתתא וכ"ה בא"ילקמיה דאביי אמרה ליה לאו אנא הואי אמר להו אנא נמי אמרי לסהדי לאו איהי היא ואמרי לי מיקש הוא דקשה לה ובגר ליה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן (דף קסח.) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק

ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא אמרה ליה לאו אנא הואי אמר לה איברא את הויא אמר אביי אע"ג דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כיון דדק דק אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקידושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפי לה מיניה:

והבעל נותן שכר מ"ט אמר קרא (דברים כד) וכתב ונתן והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נשהייה:

והלוקח נותן שכר ואפי' במוכר שדהו מפני רעתה:

כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא הלוה עמו והלוה נותן שכר ואפי' בעיסקא:

מתני' (דף קסז:) אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר ואין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רבן שמעון בן גמליאל אומר לשניהם כותבין שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו:

גמ' (דף קסח.) מאי שטרי בירורין הכא תרגמו