רי״ף בבא מציעא י״א

דיאתיקי ומתנה: תנו רבנן איזהו דיאתיקי דא תהי למיקם ולהיות מתנה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה אלא דכתיב בה מהיום ולאחר מיתה הוא דהויא מתנה ואי לא לא הויא מתנה אמר אביי ה"ק איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה:

שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן: הא אמר תנו נותנין ורמינהי מצא דייתיקאות ואפותיקאות ומתנות אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה ופריק (דף יט:) רב זביד מתניתין דשמעת מינה אם אמר תנו נותנין וברייתא דקתני אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה תרוייהו בשכיב מרע ולא קשיא מתני' דקתני נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן אי [נמי] יהבה לאיניש אחרינא לית ביה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמייתא וברייתא דקתני אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה כגון דאשתכח בתר דמית אבוה דאע"ג דבריה מודה ביה לא יחזיר דחיישינן דלמא ^*ד"ת[כתב אבוה להאי ואימלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה] כתבה הוא לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה וסבר אנא לא מצינא למהדר אימא דאבא יהבה להאי דניהדרו ליה כתבא וליזיל וליפקה מיניה דהאי דהוא זכי מינאי ונפלוג בהדיה הלכך לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלא אמרינן ליה אי קושטא קא אמרת דיהבה ליה אבוך ולא קא הדר ביה זיל את השתא כתוב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה אבוך ליה וכתבת את לאיניש אחרינא לית ליה לההוא קמא פסידא דקמא ובתרא קמא זכי

וה"נ מתנת בריא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואימלך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא הדר ביה וסבר מיהדר לא מצינא הדרנא בי אימא להו להאי יהבתה וניהדריה לכתביה דאי מפיק האי כתביה דקדים זכי וניזיל וניפלוג בהדיה אלא אמרי' ליה האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא יהבתה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ^*בגמ' אי' בה [וכ"ה הב"ח]ליה אלא אי קושטא קא אמרת זיל את כתוב ליה להאי שטרא אחרינא דאי יהבתה לאיניש אחרינא לית ליה פסידא דכי נפקן תרתי קמייתא זכיא:

ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבינתה לכתובתה מניסן ועד תשרי בטובת הנאה ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין אמר רבה ש"מ (דף כ.) איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל וכן הלכתא:

מתני' מצא איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר.

מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר כמה היא אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד לוה משלשה יחזיר ללוה שלשה לוין מאחד יחזיר למלוה.

מצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו.

ואם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות:

גמ' מאי שטרי בירורין הכא תרגימו שטרי טענתא שהוא שימוש ב"ד ר' ^*גי' ד"ת ירמיה [וכ"ה בגמ']יוחנן אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כדתנן (סנהדרין דף כג.) דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד:

מצא בחפיסה או בדלוסקמא: (דף כ:) מאי חפיסה אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה מאי דלוסקמא א"ר פפא בדשמואל טליקא דסאבי:

תכריך של שטרות: תלתא דכריכי חד בריש חבריה:

אגודה של שטרו' תלתא דרמו אהדדי וכריכי.

מאי מכריז שטרי שטרי: רשב"ג אומר אחד לוה מג' יחזיר ללוה דאי ס"ד ממלוין נפלו מאי בעו גבי הדדי ודלמא לקיומינהו אזול דמקיימו ודלמא מידא דספרא נפול לא משהי איניש קיומיה בידא דספרא:

שלשה לוו מאחד יחזיד למלוה. דאי ס"ד מלווין נפול מאי בעו גבי הדדי ודלמא למכתבינהו אזול ונפול מידא דספרא דכתיבו בתלת ידי ספרי ודלמא לקיומינהו אזול לוה לא מקיים שטריה:

א"ר ירמיה בר