רי״ף בבא מציעא ו׳

יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסומך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סומך על שלחן אביו זהו גדול:

מציאת אשתו שגרשה אע"פ שלא נתן לה כתובתה הרי היא שלה:

פשיטא משום שלא נתן לה כתובתה תהא מציאתה שלו לא צריכה במגורשת ואינה מגורשת דא"ר זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תהוי לה איבה הכא הא איכא איבה:

ירושלמי ^*כאן הל"דר' יוסנה בשם ר' אחא אמר אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה א"ר יוסי מתני' אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובתה הרי היא שלה א"ר הושעיא שלא תאמר הואיל וחייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה תהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתני' ומסתברא לן דגמרא דילן לית ליה האי סברא דאי אית ליה האי סברא לא צריך לאוקומי מתני' במגורשת ואינה מגורשת ואשכחן סייעתא להאי סברא דילן בפרק שני דייני גזילות וכבר פירשנוה התם ^*בסימן שפט:

מתני' מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שב"ד נפרעין מהן אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהן דברי ר"מ וחכ"א בין בך ובין כך לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן:

גמ' טעמייהו דרבנן דאמרי בין כך ובין בך לא יחזיר דסבירא ^*דף יד. בשם שמואללהו אחריות טעות סופר הוא ואפילו שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים הלכך אם אין החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון ואם החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא וכן הלכתא:

והא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ולא חיישינן לקנוניא א"נ לשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין אוקימנא בשטרי הקנאה פירוש שטר שיש בו קנין שמשעה שקנו מידו של לוה שיש בידו למלוה כך וכך שעבד [ליה] למלוה נפשיה והשתא דטריף בדין טריף אבל שטר שאין בו קנין דלא שעבד ליה נפשיה עדיין אין כותבין ללוה עד שיהא המלוה עמו דכיון דשקיל ליה מלוה לשטרא אישתעביד ליה לוה מההיא שעתא:

ואביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו לומר דמישתעביד ליה משעת חתימה לית הלכתא כותיה דהא רבא פליג עליה בהאי סברא כדאמרינן לקמן (דף יט:) ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה והוינן בה בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל אמאי יחזיר ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה היא וזבינתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ומפיק ליה לשובר דכתוב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא

כדין ואמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל פירוש דאמרינן אי לקנוניא בעיא הוה לה למחול לבעלה ותהדר ותפלוג בהדיה ומדלא מחלה ליה לבעלה אלא כתבה ליה שובר שמעינן מינה דדוקא כתבה ליה וליכא קנוניא על הלקוחות ושמעינן מהא דאיתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ואביי אמר אפילו תימא ליתא לדשמואל הכא במאי עסקינן דלא חיישינן לקנוניא כגון שהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידה שכיון ששטר כתובה יוצא מתחת ידה לא חיישינן דלמא זבינתה בטובת הנאה דאם איתא דזבינתה בטובת הנאה כתובה מאי בעי גבה גבי לוקח בעי דהויא

ורבא אמר אי משום שטר כתובה חיישינן לשתי כתובות וקא יהבה ליה ללוקח חדא ופשא גבה חדא ומדלא חיישינן להא מילתא שמעינן דאיתא לדשמואל ואביי לשתי כתובות לא חייש ועוד שובר בזמנו טורף כלומר אע"ג דזבינתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי דכיון דכתבה ליה לשובר בניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתובה משעת חתימת עדים בשובר ואף על גב דלא מטא לידיה דהויא ליה כמחילה וכשהוא טורף עכשיו מניסן כדין טורף והיינו דקאמרינן אביי לטעמיה דאמד עדיו בחתומיו זכין לו ושמעינן מהא דלית ליה לרבא האי סברא דאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו דאי אית ליה לרבא האי סברא דאביי לא שמיעא ליה מהא מתני' דאיתא לדשמואל

וקיימא לן דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא ואי אמרת דאפליג בהדיה הוא רבה הא רבה נמי רביה דאביי הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד דקאמרינן בפרק המפקיד (דף לח:) מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו.

רבא אמר מכי שלמין יומי אכרזתא פירוש המכריזין על הקרקע לאחר כתיבת האדרכתא והנה רבה ורבא תרוייהו לא סבירא להו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו זבין לו:

(דף יד.) אמר אביי ראובן שמבר שדה לשמעון באחריות ואתא בע"ה [דראובן] וקא טריף לה מיניה דינא עליה דראובן לאשתעויי דינא בהדיה.

ולא מצי א"ל [לאו] בעל דברים דידי את דאמר ליה אי מפקת לה מיניה עלי דידי הדר ואיכא דאמרי אפילו שלא באחריות נמי דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי ליה לשמעון תרעומת עלי:

ואמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקיטרי סברת וקבילת מאימת הוי חזקה מכי דייש אמצרי פי' כגון דאית ליה ארעא אחריתי גבה דההיא ארעא ואיכא מיצרא בינייהו אי דייש לההוא מיצרא דביני ביני ושווינהו לתרויהו ארעא חדא הרי החזיק ואינו יכול לחזור בו ואי לא יכול לחזור בו איכא דאמרי אפילו באחריות נמי דאמר ליה אחוי טירפך ואשלם לך: