רי״ף ברכות כ״ד

רשאי:

גמ' תנו רבנן העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד יעש' ראשונה מסרב שניה מהבהב שלישית פושט רגליו ויורד

אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר

הא שמעתא פסקו בה קמאי הלכתא כרב אסי ואמרי אע"ג דאקשינן ליה לרב הונא מהא דתנן מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה ופריק בגמרא מאי מתחלת ברכה שטעה זה מתחלת אתה חונן וכו' דכחדא ברכה דמיין ההוא פירוקא שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן אשינויא ולא מפקינן מתניתא מפשטה ודאי דהכין היא מילתא אלא מיהו חזינן לגאון דאמר היכא דטעה באמצעיות כגון ששכח ברכה מן האמצעיות ואידכר לה לאחר שעבר את מקומה כיון דקאמר רב אסי אין להם סדר אומרה במקום שזוכרה ודיו

ואנן קשיא לן האי מימרא דגאון דהא בהדיא גרסינן (לעיל דף כח:) שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה וגרסיגן במגלה (דף יז.) בענין הקורא את המגלה למפרע לא יצא (שם ע"ב) תנא וכן בהלל וכן בק"ש וכן בתפלה תפלה מנא להו דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר ושמעינן מהא דהיכא דלא אמרן על הסדר לא יצא ואם כן היכי אמרינן היכא דשכח ברכה במקומה ובירך ברכה של אחריה ואחר כך נזכר שטעה שאומרה במקום שזוכרה ודיו הלא בטל את הסדר ברכות ונמצא כמברך למפרע ועוד הא תני בהדיא בהאי תוספתא דכתיב בה קרא את המגלה וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יחזיר ויקרא אותו הפסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו הפסוק וגומר עד סוף וכן בהלל וכן בתפלה וכן בק"ש ואי אמרת דאמר רב אסי אם טעה והשמיט ברכה אחת ואחר כך נזכר שטעה שאומרה במקום שזוכרה ודיו אם כן הוה ליה רב אסי פליג אמתניתא וליכא למימר הכי דאי הוה רב אסי פליג אמתניתא הוה מותבינן ליה תיובתא מינה ומדלא אותבינן עליה מינה שמעי' דלא פליג רב אסי על הא מתניתא אלא דרב אסי לחוד ודמתניתא לחוד

והא דאמר רב אסי אין להם סדר לאו למימרא דאין להם סדר כלל אלא דלא למהוי כשלש ראשונות וכשלש אחרונות דאילו שלש ראשונות היכא דטעה בחדא מינייהו ואפילו בשלישית חוזר לראש וכן בשלש אחרונות אבל באמצעיות היכא דטעה בברכה ונזכר לאחר שעבר את מקומה אינו חוזר לאתה חונן אלא לתחלת אותה ברכה שטעה בה ורב הונא סבר שבאמצעיות חוזר לאתה חונן דסבירא ליה דאמצעיות כולהו כחדא ברכה דמיין ולית הלכתא כוותיה:

מתני' אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה:

גמ' אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו רבי חנינא אומר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך רבא אמר והוא דמצער נפשיה ומתחזי כמאן דכרע:

ירושלמי פרק מאימתי ^*הל"ההכל שוחין עם שליח הצבור בהודאה רבי זעירא אמת ובלבד במודים (דף לד:) תניא הכורע בהודאה של הלל ובהודאה של ברכת המזון הרי זה מגונה:

גרסינן בפרק הוציאו לו את הכף ואת המחתה (דף נג:) אמר ר' אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות

לאחריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל ומשום רב שמעיה אמרו נותן שלום לימינו ואחר כך לשמאלו שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו ואומר (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך:

^*שם ביומארבא חזייה לאביי דהוה יהיב שלמא לימיניה ברישא אמר ליה מי סברת לימין דידך ולשמאל דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה:

^*שם ביומא נג:אמר רבי חייא בר אבא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו להני שלש פסיעות בכריעה אחת ומשמיה דרב מרדכי אמרו כיון שפסע שלש פסיעות לאחריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו אלא מיבעיא ליה למיקם התם עד דפתח שליח צבור וכדפתח שליח צבור הדר לדוכתיה ואיכא מאן דאמר עד דמטי שליח צבור לקדושה:

מתני' (דף לד:) המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה יהיה וזה ימות אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

גמ' המתפלל וטעה אהייא אמר רב ספרא משום חד דבי ר' אמי באבות ואיכא דמתני לה אברייתא המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין את לבו בכולן יכוין את לבו אפילו באחת מהן אמר רב ספרא משום חד רבי רבי אמי באבות אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנאמר (דניאל ו׳:י״א) וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם וגו':

הדרן עלך אין עומדין

(דף לה.) כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בפה"ע חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן על פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים:

גמ' ת"ר (ויקרא יט) קודש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך תנו רבנן אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא