רי״ף עירובין כ״א

ויאסור עליכם ר' יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירו' צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין הן בני מבוי להוציא כליהם להחזיק במבוי קודם שיוצי' הצדוקי כליו למבוי ויבטל נתינתו כדתנן (דף סט:) מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר עליו דברי ר"מ וכו' לפיכך אמר להם אביו של רבן גמליאל מהרו והוציאו כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם:

גמ' (דף סט:) תניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות פירוש אף על פי שהוא מחלל את השבת בסתר ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות דהוה לי' כעכו"ם מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובעכו"ם עד שישכור כיצד אומר לו רשותי קנויה לך ורשותי מבוטל' לך קנה וא"צ לזכות:

מתני' אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכני' ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות ושנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות:

גמ' ביתו הוא דאסור אבל חצרו שרי ה"ד אי דלא בטיל חצרו אמאי שרי ואי בטיל ביתו אמאי אסור לא צריכא דבטיל רשות חצרו וקסברי רבנן המבטל רשות חצרו אין מבטל רשות ביתו:

ושלהן מותרין לו ולהם מאי טעמא משו' דהוי אורח לגבייהו:

נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין: ואמאי ניהוי אורחי' לגבי' חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוו אורחים:

היו שנים אוסרין זה על זה וכו': פירוש היו שנים ששכחו ולא עירבו עם בני החצר אע"פ שנתנו להם בני חצר רשותן אינן מותרין להכניס ולהוציא דכיון ששניהם לא עירבו אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר הד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קמ"ל כיון דבעידנא דבטיל ליה לההוא לא הוה ליה שריותא בחצר לא מישתרי [שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות (דף ע.) למה לי לא צריכא דאמר ליה קני ע"מ להקנו']:

תניא אחד שלא עירב נותן רשותו לא' שעירב ושנים שעירבו נותנין רשותן לא' שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשני' שעירבו או לא' שלא עירב אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לא' שלא עירב ואין שני' שעירבו נותנין רשותן לשני' שלא עירבו ^*כ"ה בס"י וגמרא[ואין שני' שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו] בעא מיניה אביי מרבה ה' ששרויין בחצר אחת ושכח א' מהן ולא עירב כשהוא מבטל רשות צריך לבטל לכל א' וא' או לא אמר ליה צריך לבטל לכל א' וא' איתיביה א' שלא עירב נותן רשותו לא' שעירב היכי דמי אילימא דליכא אחרינא ^*בגמרא וברא"ש איתא בהדיה בהדי מאן [וכן הגי' הב"ח]בהדי מאן עירב אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה וקתני לאחד שעירב ורבה הכא במאי עסקינן כגון דהוה אחרינא בהדי' ומת והלכת' כרבה:

מתני' (דף סט:) מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבעוד יום ובית הלל אומרים משתחשך:

מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:

גמ' (דף עא.) במאי קא מיפלגי ב"ש סברי ביטול רשות מקנא רשותא הוא ומקנא רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי ביטול רשות אסתלוקי רשותא הוא ואסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי:

מתני' בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן צריך לערב רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריך לערב:

גמ' אמר רב ובכלי אחד: (דף עא:) תניא מערבין בחצרות בפת ואם רצו לערב ביין אין מערבין ומשתתפין במבוי ביין ואם רצו להשתתף בפת משתתפין מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי כדי שלא תשתכח תורת העירוב מן התינוקות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מערבין או משתתפין:

(דף עב.) אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"מ ורב הונא אמר מנהג כר"מ ור' יוחנן אמר נהגו העם כר"מ: