רי״ף עירובין כ״ט

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה א"ר יהודה מעשה באמת המים של אוכל שהיו ממלאין ממנה מים על פי זקנים בשבת אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור:

גמ' תנו רבנן עשו לה מחיצה ככניסה ולא עשו לה מחיצה ביציאה ביציאה ולא בכניסה אין ממלאין ממנה אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה:

רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה.

א"ר יהודה מעשה באמה של אובל שהיתה מביאה מים מאובל לצפורי והיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת אמרו לו משם ראיה שמא לא היתה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה פירוש מחיצה של אמת המים צריכה להיות משוקעת בתוך אמת המים כדי שתחלוק בין המים שברה"ר למים שברשות היחיד כמחיצה של כור שצריכה להיות משוקעת בתוכו לחלוק בין רשותו לרשות חבירו:

מתני' (דף פז:) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה ובין מלמטה וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו:

גמ' (דף פח.) אמר ^*בגמ' הגי' רבה בר"הרבי אבא אמר רב הונא לא תימא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור אלא אפילו לשפוך נמי שרי אמר רב שיזבי פשיטא היינו עוקה מהו דתימא התם תיימי מיא הכא לא תיימי מיא קמ"ל:

וכן ב' גזוזטראות וכו': אמר רב הונא ^*אמר רבלא שנו אלא בסמוכה אבל במופלגת אפי' גבוה עשרה טפחים עליונה מותרת:

מתני' חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אא"כ עשו לה עוקה שהיא מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבפנים ובין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור ומבפנים אין צריך לקמור

רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכים לתוכו מים בשבת וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך הוא לגג והן יורדין לביב והחצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות וכן שתי דיוטות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין ואת שלא עשו עוקה אסורין:

גמ' חצר שפחותה מד' אמות וכו':

מאי טעמא אמר ^*בס"י הגי' רבארבה מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן (דף פח:) פחות מד' אמות אדם רוצה לשפכן אי איכא עוקה שרי ואי לא אסיר פירוש שנעשה כשופך לרשות הרבים רבי זירא אמר ארבע אמות תיימי מיא פחות מד' אמות לא תיימי מיא אלא נפקי לרה"ר מאי בינייהו אמר אביי אריך וקטין איכא בינייהו לרבה אסור כיון דקטינא לא מזלפי לר' זירא כיון דאריכא תיימי ביה מיא ולא נפקי לרשות הרבים:

וחכ"א אפילו גג וכו': תנא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע מאי טעמא אדם רוצה שיבלעו מים במקומן מאי איכא למימר צנורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צנורות מקלחין הן אמר ר"נ בימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים סאה נותנין לה סאה בימות החמה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים סאה אין נותנין לה כל עיקר גזירה דילמא אתי למעבד בה סאתים אי הכי בימות הגשמים נגזור נמי התם למאי ניחוש אי משום קלקול חצרו הא מיקלקלא וקיימא אי משום שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צנורות מקלחין הן אמר אביי הלכך אפילו כור אפילו כוריים שרי:

וכן שני דיוטאות אמר רבא (דף פט.) לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו מותרין וכי לא עירבו אמאי אסורין אמר רב אשי גזירה דילמא אתי לטלטולי מאני מבית לחצר:

סליקו להו כיצד משתתפין