רי״ף גיטין כ״ה

ואפילו הן זבורית ולא שנא מכר ולא שנא מתנה דתניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולן אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ואע"ג דקמא בינונית ובתרא זיבורית מזיבורית גבי מבינונית לא גבי שמעינן מינה דבמתנה נמי עבוד רבנן תקנתא וכן הילכתא ואע"ג דדחינן ואוקימנא בבע"ח אי נמי אין נפסד אלא אחרון אי נמי בדשוו קרקעות להדדי ההיא דחייתא בעלמא היא ולא סמכינן עלה:

גרסינן בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צה.) איבעיא להו אישתדפי בני חרי מהו דליטרוף ממשעבדי ואיפסיקא הלכתא אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי:

מתני' (דף לעיל מח:) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:

גמ' (דף נ:) מאי טעמא אמר רבי שמעון בן לקיש לפי שאינן כתובין ואע"ג דמזון האשה והבנות כמאן דכתיבי דאמו מעיקרא כי איתקון הכי איתקון כתובין הן

אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדים:

(דף נב.) מתני' יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייבין לעשר פירותיהן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים:

(דף נב:) המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב:

(דף נד:) הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ושוגגים פטורין:

גמ' (דף נב.) תנו רבנן אפוטרופין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להן סוכה לולב ^*בגמ' וערבה (ג"א)וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי שופר ולוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי מגילה ואין פוסקין עליהן צדקה ואין מפדין עליהן את השבויין וכל דבר שאין לו קצבה לאיתויי תנחומי אבלים

ואין אפוטרופין רשאים לדון לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מ"ט דילמא משתדפו ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות רשב"ג אומר אף לא למכור עבדים וליקח בהן שדות מאי טעמא דילמא לא משפיאן ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותם לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו וצריך לחשב עמהן באחרונה דברי רבי רשבג"א אינו צריך