רי״ף גיטין ל״ד

והרכין בראשו וכו': וניחוש דילמא שיחיא דלאו לאו אי נמי שיחיא דהין הין נקטיה א"ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דאמרינן ליה בסירוגין חד הין ותרין לאו חד לאו ותרין הין דבי ר' ישמעאל תנא אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה מאי.

היא פירי: (דף עא.) תנו רבנן כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ולירושות.

לעדיות אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב ששת בעדות אשה דאקילו בה רבנן משום עגונא אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם.

ירושות לאו ירושות דעלמא אלא ירושת בנו הבכור דנכסי דידיה נינהו לכל מאן דבעי מזכי בהו ומשאות ומתנות נמי דידיה אבל לאסהודי בבדיקה לא וכי קאמרינן דבדקינן לגיטין דוקא למי שנשתתק אבל לחרש לא דתנו רבנן חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא בגיטין והאי חרש דלא בדקינן לענין גטין דוקא שנשא כשהוא פקח ואח"כ נתחרש אבל חרש מעיקרו בדקינן ליה דתנן (יבמות דף קיב:) חרש שנשא פקחת או פקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכונס ברמיזה כך יוציא ברמיזה פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית ותנן נמי (לעיל דף נט.) חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין:

אמרו לו נכתוב גט לאשתך כו'. כבר כתבינן לה בפרקא דמקמי האי ^*בסי' תקכז:

מתני' (דף עב.) זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט

ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת:

גמ' אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה אמר לה מהיום כמעכשיו דאמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דאמי:

מהיום ולאחר מיתה כו': מספקא לן אי תנאה הוי ואי חזרה הוי הילכך חולצת ולא מתיבמת:

מתני' הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט:

גמ' (דף עב:) אמר רב הונא גיטו של שכיב מרע כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא דהא אסיקנא (דף עג.) ^*רבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה כו' כ"ה בגמ' (ג"א)רבא לא סבירא להו הא דרב הונא גזרה שמא יאמרו דיש גט לאחר מיתה הילכך אם עמד אינו חוזר אלא היכי עביד כדאתקין שמואל כדבעינן למימר קמן.

אמר רבי אלעזר משמיה דרב שביב מרע שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה