רי״ף, הלכות קטנות א׳

הלכות טומאה

(ויקרא כ״א:א׳) ויאמר ^*ספרא ריש פ' אמורה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן אין מיטמאין למתים ומיטמאות הן בנות אהרן למתים:

בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים (סנהדרין ה:) רבי חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות אמר ליה לאו בן איש כהן אתה א"ל אבא גבה עינים היה ונתן עיניו בגרושה וחללו

תניא (יבמות קיד.) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ואמרת ^*ספרא שםאליהם לנפש לא יטמא בעמיו אין לי אלא המת מנין לרבות את הדם של מת ת"ל לנפש לא יטמא וכן הוא אומר כי הדם הוא הנפש ומנין לרבות כל הטומאות הפורשות מן המת ת"ל לנפש לא יטמא בעמיו בזמן שעמיו שם אין מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ותנן נמי (נזיר מז.) כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ופגעו במת מצוה וכו' ואיזהו מת מצוה כדתניא ^*שם מג:איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה כי ^*ספרא שם

אם לשארו אין שארו אלא אשתו שנאמר (ויקרא י״ח:י״ד) אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא הקרובה ולא הארוסה אליו ולא הגרושה ואמרי' בגמ' (יבמות כט:) תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאת לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה ותנו רבנן (ספרא פרשת אמור ועי' יבמות כב: ודף צ.) לא

יטמא בעל בעמיו מה ת"ל לפי שנאמר לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו יטמא להן בין כשרין בין פסולין יכול אף לאשתו מיטמא בין כשרה בין פסולה ת"ל לא יטמא [^*גי' ד"תבעל] יש בעל מיטמא ויש בעל שאינו מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה לאמו ואפילו אמו שנתחללה מיטמא לה ולבנו ולבתו יכול אפי' נפלים ת"ל לאביו ולאמו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו נפלים ולבנו ולבתו בין כשרין בין פסולין כדתנן (יבמות כב.) מי שיש לו בן מ"מ וכו' ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ואמרי' למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו וכן אחיו ואחותו דתנן (שם) ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:

^*ספרא שםולאחיו ולאחותו יכול אחיו ואחותו מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שהוא יורשן אף אחיו ואחותו שהוא יורשן יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשן ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא אף מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש שהוייתה בידי איש לא שהוייתה בדבר אחר

וגרסינן בפרק הבא על יבמתו (דף ס.) ת"ר אחותו ארוסה ר' מאיר ור' יהודה אומרים מיטמא לה ור' יוסי ור' שמעון אומרים אין מיטמא לה אנוסה ומפותה דברי הכל אין מיטמא לה ומוכת עץ אין מיטמא לה דברי ר"ש שהיה ר' שמעון אומר ראויה לכהן גדול מיטמא לה ושאינה ראויה לכהן גדול אין מיטמא לה ובוגרת מיטמא לה דברי הכל מ"ט ר' מאיר ור' יהודה דרשי הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא מוכת עץ תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש מי שהוייתה ע"י איש יצאת מוכת עץ שאין הוייתה ע"י איש הקרובה לרבות את הארוסה אליו לרבות את הבוגרת (וכו') ור' יוסי ור' שמעון מאי טעמא דדרשי הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה ^*בס"י ולר"ש אף מוכת עץומוכת עץ אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה.

אליו לרבות את הבוגרת. (יבמות דף ס:) ורבי יוסי מדשבקיה לבר זוגיה מכלל דבמוכת עץ כרבי מאיר ס"ל ושמעינן מינה דבמוכת עץ לרבי יוסי ורבי מאיר ורבי יהודה מטמא לה והוה ליה ר"ש יחיד ולית הלכתא כוותיה ולגבי אחותו ארוסה קיימא לן כר' יוסי ור' שמעון דהוו להו רבי יוסי ורבי שמעון תרי ורבי מאיר ור' יהודה תרי וכיון דרבי יוסי לגבי כל חד מהני הלכתא כוותיה שמעינן דהלכתא כר' יוסי ור' שמעון הלכך ארוסה ואחותו אנוסה ומפותה אין מיטמא להן [^*גי' ד"תאבל אחותו ארוסה שנתגרשה ואחותו בוגרת או מוכת עץ מיטמא להם] וכן הלכתא

^*זבחים ק. וספרא ר"פ אמורלה יטמא מצוה לא רצה ליטמא לה מטמאין אותו בעל כרחו מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערבי פסחים ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו לה יטמא על הודאי הוא מיטמא ואין מיטמא על הספק לה יטמא ואינו מיטמא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני לה יטמא ואינו מיטמא על איבריה שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו אבל מיטמא על עצם כשעורה מאביו בעמיו בזמן שהן עושין כמעשה עמן ולא בזמן שפירשו מדרכי צבור ולא מיבעיא מיקרב למיתא ומינגע ביה דאסור אלא אפילו ליכנס תוך ארבע אמות שלו אסור (סוטה מג:) דאמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן