רי״ף כתובות ל׳

דעתיה דאב לאגרועי מעשור נכסי הוא אבל לאוסופי על העישור לא דלא אשכחן בהדיא מאן דאמר מוסיף על העישור ובפרק נערה שנתפתתה (דף נב:) אמרינן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד עישור נכסי הילכך לית לן לאפוקי מנכסי יתומים טפי מעישור נכסים וגאון אחר אמר רבי יהודה דאמר אם השיא בת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה דאלמא בתר אומדן דעתיה דאב אזלינן סתמא קאמר לא שנא לפחות מן העישור ולא שנא להוסיף על העישור וכיון דאיפסיקא הלכתא כר' יהודה בהדיא כוותיה עבדינן דהיכא דידעינן אומדן דעתיה דאב יהבינן לה כמה דאמיד בין לפחות מן העישור בין להוסיף על העישור ואי לא ידעינן דעתיה יהבינן לה עישור נכסי:

גופא רבי אומר בת הניזונת מן האחים נוטלת עישור נכסים אמרו לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים ושניה כמה ששיירה ושלישית כמה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה חולקות בשוה (דף סה:) כל חדא וחדא דנפשה שקלה ה"ק אם באו כולן לינשא כאחת חולקות בשוה וכן הלכתא

ת"ר הבנות בין בגרו עד שלא נישאו בין נישאו עד שלא בגרו אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אבדו פרנסתן כיצד הן עושות שוכרות להן בעלים ומוציאין להן פרנסתן אמר רב נחמן אמר לי הונא הלכה כרבי איתיביה רבא לרב נחמן יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה וכתבו לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא [משתגדיל] להוציא מידן מה שראוי ליתן לה טעמא דקטנה הא גדולה ויתרה לא קשיא הא דמחאי הא דלא מחאי והכי נמי מסתברא דאם כן קשיא דרבי אדרבי דתניא רבי אומר בת הנזונת מן האחים נוטלת עישור נכסים נזונת אין שאינה נזונת לא אלא לאו שמע מינה הא דמחאי הא דלא מחאי שמע מינה אמר ליה רבינא לרבא אמר לן רב אדא בר אהבה משמך בגרה ולא נשאת אין צריכה למחות נשאת ולא בגרה אין צריכה למחות בגרה ונשאת צריכה למחות ומי אמר

רבא הכי והא אותביה רבא לרב נחמן יתומה שהשיאתה אמה ושני ליה הא דמחאי הא דלא מחאי לא קשיא הא דמיתזנא מינייהו והא דלא מיתזנא מינייהו שמעינן השתא מכל הני שמעתתא היכא דבגרן או אינסיבן מיתזנן מינייהו אית להו פרנסה ואע"ג דלא מחו ואי לא מיתזנן מינייהו צריכין למחויי ואי לא מחו לית להו פרנסה ואי לא בגרן ולא אינסיבן אע"ג דלא מיתזנן מינייהו אית להו פרנסה ולא צריכין למחויי ואי בגרן ואינסיבן אף על גב דמיתזנן מינייהו צריכין למחויי ואי לא מחאן לית להו פרנסה

אמר רב הונא אמר רב פרנסה אינה כתנאי כתובה מאי אינה כתנאי כתובה כדתניא האומר אל יזונו בנותיו מנכסי אין שומעין לו אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה כתנאי כתובה וכן הלכתא ואיכא נוסחי דאית בהו איפכא ולהנהו נוסחי דאית בהו איפכא לית הילכתא כרבי:

(דף סט.) תלה ליה רב לרבי ביני חיטי האחים ששעבדו מהו הוה יתיב רבי חייא קמיה א"ל מכרו או משכנו אמר ליה מאי נפקא לך מיניה בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ורבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה אין מוציאין וליתא לדרבי יוחנן דקי"ל כרבי דאמר מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות:

איתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן אמר רבי יוחנן שניה ויתרה א"ל רבי חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה (ואין מוציאין למזונות) ואת אמרת שנייה ויתרה

ומסתברא לן דהלכה כר' יוחנן בהא משום דאיכא ריוח ביתא דהא רב אשי דהוא בתרא הכי ס"ל דאמרי' א"ל רב יימר לרב אשי אלא מעתה אשכחת מציאה בעלמא דאיכא ריוח ביתא ה"נ דלא יהבינן לה עישור נכסי א"ל אנא ריוח ביתא מהנהו נכסי קאמינא אבל בירושלמי פסק הלכה כרבי חנינא דגרסינן התם ^*הלכה ו' ע"שמי שמת והניח שתי בנות ובן אחד ונטלה הראשונה עישור נכסים ומת הבן רבי חנינא אומר אף השניה נוטלת עישור נכסים והשאר חולקות בשוה אמר רבי טבי בשם רבי יאשיה טעמא דרבי חנינא אם מן המשועבדין גובה לא כ"ש מלפניה ר' זעירא בעא קומי רבי אסי היך עבדן עובדא אמר ליה כרבי חנינא וכן נפק עובדא כרבי חנינא:

אמר אמימר בת יורשת הויא דאי בעיא לסלוקה בזוזי לא מצו מסלקי לה רב אשי אמר בעלת חוב הויא ומצו מסלקי לה בזוזי והלכתא כרב אשי ואף אמימר הדר ביה והשתא דאמרת בעלת חוב הויא דאבא או דאחי למאי נפקא מיניה למיגבה מבינונית שלא בשבועה ומזיבורית בשבועה מאי תא שמע דרבינא אגביה לברתיה דרב אשי ממר בר רב אשי בינונית שלא בשבועה וממר בריה דרב חמא בריה דרב אשי מזיבורית ובשבועה ש"מ בעלת חוב דאחי הויא ש"מ (דף סט:) אמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לפרנסה בין לכתובה והאידנא תקינו רבנן דמתיבתא למגבה כתובה אפילו ממטלטלי [^*גי' מהר"םהילכך מזוני נמי אפילו ממטלטלי] דקי"ל