רי״ף קידושין ו׳

מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי מכאן לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים יום שמקודשת לראשון (דף יט.) אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדרבי יוסי בר יהודה דא"ר יוסי בר יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו וכי משייר בה ש"פ הוי קידושין הכא נמי לא שנא ואמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדרבי יוסי ברבי יהודה לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו והלואה היא והיא גופיה המשכון וכי משייר ש"פ הוי קידושין ה"נ ל"ש):

כסף ב"ש אומרים דינר ושוה דינר וכו:

(דף יב.) תניא שש מעה כסף דינר מעה ב פונדונין פונדיון שני איסרין איסר שני מסמסין מסמס שני קונטריקין קונטרק שתי פרוטות נמצאת פרוטה אחת משמונה באיסר האיטלקי ושיעורה חד ממאה ותשעין ותרין בזוזא דששרנג והוא דינר זהב של ערביים נמצאת פרוטה ע"פ השיעור הזה חצי חכה לפי שדינר של זהב ששה ותשעים חכה

אמר שמואל קדשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והא אנן תנן בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק

(^*כל זה אינו מהל' הרי"ף ד"תההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה ואי לית בה שוה פרוטה למה ליה והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא סבר לה להא דשמואל אמרה ליה אימיה דכלה לרב חסדא בההיא שעתא דקדשה הוה בה שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא (דף יב:) לאו היינו דיהודית דביתהו דר חייא הוה לה צער לידה א"ל אמרה לי אם קבל ביך אבוך קדושין כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי אמרו ליה רבנן לרב חסדא הא איכא סהדי באודית דידעי דבההיא שעתא הוות בה שוה פרוטה השתא מיהא לא איתינהו קמן אמר לאו היינו דרבי חנינא דאמר רבי חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא אמרי אם הקלו בשבויה נקל באשת איש אישתייר מההיא משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה

ולא משום דסבירא להו כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא) :

ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב ^*בגמ' וברא"ש איתא רב אחא בר הונאהונא בר אחא קמיה דרב יוסף שלח ליה נגיד כרב ואצריך גיטא כשמואל דרב מנגיד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמצער שליחא דרבנן ומאן דחיילא עליה שמתא דרבנן תלתין יומין וחתנא דדייר בבי חמוה נהרדעי אמרי לא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה בלא שדוכי ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי משום פריצותא:

ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא אמרו ליה והא לית בה שוה פרוטה אמר להו תיקדיש לי בארבע זוזי דאית בה שקלתה ואשתיקה אמר רבא הויא שתיקה דלאחר מתן מעות וכל שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום הוא אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא (דף יג.) כי אמרה לא נמי הוו קידושי אמאי והא אמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דשתקה משתק ושמע מינה דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא

קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בדיה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו חייבנא בהו הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי שלח רב אחא בר רב קמיה דרבינא שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא כריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה הילכך לאפוקי צריכה גט ולעיולי צריכה קידושי אחריני ולא סגי בהנהו קידושי

^*ד"ת מ"ז(אמר רב פפא הלכתא