רי״ף שבת כ״ז

א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי:

אמרו ליה לרב גברא רבה אריכא ומטלע ומנו לוי הוה כדאמרינן לוי אחוי קידה ואטלע אתא לנהרדעא ודרש כלילא שרי וכן הלכתא:

פירוש ניסכא חוט [של כסף או של זהב] כלומר שהן חתיכות חתיכות נקובות על המטלית ומכניסין לתוכן חוט להעמידן.

פירוש רוקתא כגון מטלית שאותן חתיכות קבועות על המטלית:

אמר רב יהודה אמר רב ששת קמרא שרי והוא חגור שבמתנים ויש בו חתיכות קבועות כגון כלילא איכא דאמרי דארוקתא דאמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת ואיכא דאמרי דאניסכא דאמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים וכל ישראל בני מלכים הם וכיון דאניסכא שרי ללישנא בתרא כ"ש דארוקתא והלכתא כלישנא בתרא :

אמר רב אשי האי ריסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:

ופירוש ריסוקא חגורה של עור ונקראת בלשון ישמעאל מגנוקא אי אית ליה מפרחייתא שהן כגון שרביטין הרי הוא תכשיט ומותר לצאת בו ואי לא נעשה כמשוי ואסור:

ולא בקטלא ולא בנזמים: מאי קטלא מנקטא פארי ושמה בלשון ערב מכנקא.

ומאי נזמים נזמי האף: ולא בטבעת שאין עליה חותם הא יש עליה חותם חייבת חטאת וכן הלכה:

(דף ס.) ולא במחט שאינה נקובה: למאי חזיא תרגמא רב אחא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה ובשבת למאי חזיא תניא כמין טס של זהב יש לה בראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מנחת על פדחתה:

מתני' לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלין ולא בקמיע בזמן שאינו ^*גי' הגמ' ובס"י מן המומחהמומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

גמ' סנדל מסומר מ"ט לא א"ר אבא אמר שמואל שלופי השמד היו והיו

נחבאין במערה ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא נהפך סנדלו של אחד מהן כסבורין הם אחר מהן יצא והכירו בהם אויבים ועכשיו באין עליהם דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהיו הורגים בהם האויבים אמר רבי אלעזר בן אלישע במערה היו יושבין ושמעו קול מעל גבי המערה דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהיו הורגים בהם האויבים:

רמי בר יחזקאל אמר בבהכ"נ היו יושבין ושמעו קול מאחורי בהכ"נ כסבורין הם אחד מהן יצא והכירו בהם אויבים וכו' באותה שעה אמרו לא יצא איש בסנדל המסומר ל"ש בשבת ול"ש ביו"ט (דף ס:) בשבת מ"ט לא דאיכא כנופיא דאיסור מלאכה ביו"ט נמי איכא כנופיא דאיסור מלאכה והיינו דתנן ביו"ט (דף יד:) אין משלחין סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור:

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר וכמה לנוי ר' יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ור' חנינא אמר שבע בזה ושבע בזה א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא אסברא [לך] לדידי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו לר' חנינא שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו:

א"ל אילפא לרבה בר בר חנה אתון דתלמידי דר' יוחנן אתון עבידו כר' יוחנן אנן נעביד כר' חנינא בעא מיניה ההוא רצענא מר' אמי תפרו מבפנים מהו א"ל מותר ולא ידענא מ"ט אמר רב אסי ולא ידע מר מ"ט כיון דתפרו מבפנים הוה ליה מנעל ובסנדל גזרו ביה רבנן במנעל לא גזרו ביה רבנן:

בעא מיניה ר' אבא בר זבדא מר' אבא בר אבינא עשאו כמין קלבוס מהו א"ל מותר איתמר נמי א"ר יוסי בר' חנינא עשאו כמין קלבוס מותר:

אמר רב ששת חיפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר תניא כותיה דרב ששת לא יצא אדם בסנדל המסומר ולא יטייל בו מבית לבית ואפילו ממטה למטה אבל מטלטלים אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה ור' אלעזר בר"ש אוסר נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ארבעה או חמשה מותר ור' יהודה מתיר עד שבעה חיפהו בעור מלמטה וקבע בו מסמרים מלמעלה מותר עשאו כמין טס או כמין יתד או חיפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר:

ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה: טעמא דאין ברגלו מכה (דף סא.) הא יש ברגלו מכה נפיק באותה שאין בה מכה כחייא בר רב וכר' יוחנן דאמר עשית של שמאל מכה:

ולא בתפלין ולא בקמיע: אמר רב פפא לא תימא עד דאיתמחי גברא ואיתמחי קמיע אלא כיון דאיתמחי גברא אע"ג דלא אתמחי קמיעא דיקא נמי דקתני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו מומחה שמע מינה ת"ר איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושינה