רי״ף שבועות ל״ג

טענינן ליה

גרסינן בקידושין בפ' ראשון (דף כז:) אמר עולא מנין לגלגול שבועה מה"ת שנאמר (במדבר ה) ואמרה האשה אמן אמן ותנא תונא אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה היכי דמי אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה כשהיא ארוסה ומי שתיא והא תנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה מ"ט (במדבר ה) תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה ושומרת יבם ואלא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא והא כתיב (במדבר ה) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין מים בודקין את אשתו והכא אין איש מנוקה מעון דהא איתסרא עליה כשהיא ארוסה ונשאה ואלא דקני לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ונסתרה וקא משקי לה והא אמר רב הושעיא (במדבר ה) מבלעדי אישך מלמד שקדמה שכיבת בעל ולא שקדמה שכיבת בועל אלא שמע מינה ע"י גלגול שמע מינה

אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו (דף כח.) ומה סוטה שלא ניתנה ליתבע ^*בדפו"י הגירסא בשניהם לישבעבעד אחד מגלגלין ממון שניתן ליתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין אשכחן בודאי שמא מנלן תני ר"ש בן יוחאי אומר

נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי:

עד היכן גלגול שבועה אמר רב יהודה אמר רב דא"ל עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את ארבעים רשע יורד עמו לחייו אמר רבא דאמר ליה השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי כו':

ירושלמי חד בר נש אזל בעי למידן קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר ליה לאו תרין דינרין אנא חייב לך קא טרפין לך א"ל ומילת פלן ופלן א"ל רבי זעירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע ליה על כל מה דהוא מגלגל עלך

וחזינן מאן דקשי' ליה האי עובדא משום ההיא דגרסי' נמי בגמרא דבני מערבא בתחלת פרק המפקיד אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו חזר ואמר הריני משלם א"ר יוסי לא חייבתו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם אינו רוצה לשלם ישבע ופריק כי אמר רבי יוסי בשבועה הכתובה בתורה כגון שבועות השומרין וכיוצא בה אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תיקשי לן הא דרבי זעירא דחייביניה לאשתבועי על כל מה דמגלגלין עליה

ואנן לא סבירא לן הכי דגלגול שבועה דאורייתא הוא וכל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון ואי לא דמחייבינן בשבועה דאורייתא כי האי גוונא לא הוה מחייב רבי זעירא בשבועה דרבנן הכי אלא האי מילתא פלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי היא ור' זעירא כתנא קמא ס"ל כדקיימא לן דכל פלוגתא דלא איפסיקא בה הלכתא בהדיה דהלכתא כתנא קמא:

גרסינן בפרק הגוזל (ב"ק דף קו.) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ובאו עדים פטור שנא' (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו [הבעלים] שבועה שוב אין משלמין להן ממון ולית הלכתא הכין אלא אם באו עדים אחר שבועה חייב לשלם דקאמרינן אמר ליה רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לאפרושה לדרב בעלמא והא רב קרא קאמר קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא:

הדרן עלך כל הנשבעין

ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל נושא שכר והשוכר נשבעין על השכורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:

גמ' (דף מט:) הני ארבעה תלתא הוו ש"ח חד והשואל חד ונושא שכר והשוכר חד דתרוייהו חד דינא נינהו אמר רב נחמן בר יצחק ארבעה שומרין הן ודיניהן שלשה וכן הלכתא:

(אמר לשומר חנם וכו'):

הדרן עלך שומרים סליקא לה מסכת שבועות