רי״ף יבמות ל׳

דרש רבי אלעזר בן מתיא (ויקרא כ״א:ז׳) ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה:

גמ' (דף צד.) אמר רב הוה ליה ^*בגמ' ברא"ש אית' לר' אלעזר [וכ"ה הב"ח]לאלעזר בן מתיא למידרש בהאי קרא מרגניתא ודרש בה חספא מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"ג דלעלמא לא הוו גרושין ולא שריא לאינסובי בהאי גיטא לדידיה מיהא איפסלא דאי כהן הוא איפסילא מיניה והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה:

מתני' מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו מותרת לחזור לו (דף צד:) ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר רבי יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו:

גמ' ואף על גב דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים דאהנו הני נשואין דקא מיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסירא ואשתו שריא ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תיאסר אשתו עליו לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא הויא לה אחות גרושתו דתניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין או ע"פ עדים ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה כיון דאמר רבי עקיבא בעיא גט ממילא איתסרא עליה דהויא לה אחות גרושתו

ולאו מי איתמר עלה אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב האי אשת אח היכי דמי כגון שקידש אחיו את האשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר קא נסיב והאי אחות אשה נמי היכי דמי כגון שקידש אשה והלכה לה למדינת הים ושמע שמתה ועמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאה הוה ליה בקידושין והאי שפיר נסיב אבל בנשואין דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין לא אמר רבי עקיבא דצריכה הימנו גט הילכך הויא מתניתין כוותיה וכיון דמתניתין כוותיה הלכתא כוותיה

וחזינן מאן דכתב כל האסורות לאדם איסור ערוה ובא עליהן אין צריכות הימנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו ואשת איש שנשאת על פי בית דין מפני שיש להן היתר אחר איסורן גזירה שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאת בלא גט ולא קא מפליג בין נשואין לקדושין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

תניא (במדבר ה׳:י״ג) ושכב איש אותה (דף צה.) אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל שהיא אשת איש שאין האוסרה אוסרה כל ימיו נאסר האוסר מקום שבא על איסור חמור שהיא אחות אשה שאחותה אוסרתה על בעלה כל ימי חייה אינו דין שנאסר האוסר אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל ובית הלל אומרים לא פסל א"ר יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית

הלל בבא על אחות אשתו שלא פסל ועל מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומרים פסל ובית הלל אומרים לא פסל אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה ההוא דעבד איסורא מחמותיה אתייה רב יהודה ונגדיה אמר ליה אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסרתה לאיתתך עלך איסורא דלעלם:

רבי יוסי אומר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו וכו' איבעיא לן (דף צה:) מאי קאמר רבי יוסי אמר ר' אמי רבי יוסי ארישא דמתני' קאי דקתני נשאת ע"פ [ב"ד] תצא ופטורה מן הקרבן [שלא] ע"פ ב"ד תצא וחייבת בקרבן ות"ק סבר לא שנא ע"פ ב"ד ולא שנא על פי עדים אשתו שריא ואמר ליה רבי יוסי על פי ב"ד דפסיל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו על פי עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל על ידי עצמו

ורבי יצחק נפחא אמר לעולם ר' יוסי אסיפא דמתני' פליג דשמעיה לתנא קמא דקאמר לא שנא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ולא שנא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך ונשא את אחותה ואחר כך באו אשתו וגיסו אשת גיסו אסורה אגיסו ואשתו מותרת לו אמר ליה ר' יוסי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין והאי דנסיב לאחותה שפיר קא נסיב ובעיא גיטא מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאה בלא גט דפסיל לה ע"י אחרים דהיינו גיסו דכיון דנפקא מיניה בגיטא איפסילא לה מבעלה הכי נמי פוסל ע"י עצמו ואיתסרא ליה איתתיה עליה דהויא לה אחות גרושתו אבל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וקא נסיב לה לאחותה דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין ושפיר קא נסיב לה להאי כדאיכא למימר באירוסין דלא בעיא גיטא מיניה ולא קא פסיל על ידי אחרים דהא לא איתסרא אשת גיסו אגיסו אינו פוסל נמי על ידי עצמו ושריא ליה איתתיה דהא ליתא אחות גרושתו

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואיסתפק לן בגמרא דהא דאמר שמואל הלכה כר' יוסי אליבא דמאן אי אליבא דרבי אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא איתברר כמאן מינייהו