ספר החינוך י׳

מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה – לֶאֱכֹל לֶחֶם מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הֶעָשׂוּי מִמִּין דָּגָן, (פסחים לה, א) שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת. וּפֵרוּשׁוֹ לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן בֵּין בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה שָׁם פֶּסַח, אוֹ בִּזְמַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, מָה שֶׁכָּתוּב בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן שִׁמּוּר הַצָּרִיךְ לַמַּצּוֹת, (שם מ, א) וְעִנְיַן לִישָׁתָן, (שם מב, א) וּבְאֵיזֶה מַיִם נִלּוֹשׁוֹת, וְשִׁעוּר אֲכִילָתָן לְכָל הַפָּחוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶסַח רִאשׁוֹן (אורח חיים תנ"ג עד תס"ו)

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה. וּכְבָר אָמַרְנוּ, שֶׁבֵּית דִּין כּוֹפִין עַל בִּטּוּל עֲשֵׂה.