ספר החינוך קי״ט

מִצְוַת מְלִיחַת הַקָּרְבָּן – לְהַקְרִיב מֶלַח עַל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתֵּן מֶלַח בִּבְשַׂר הַקָּרְבָּן וְכֵן בְּקֶמַח הַמְּנָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יג) עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח.

כְּבָר אָמַרְנוּ בְּמִצְוַת בִּנְיַן הַבַּיִת (מצוה צה), כִּי מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת הַקָּרְבָּן לְהַכְשִׁיר וּלְהַיְשִׁיר נֶפֶשׁ הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ. וְעַל כֵּן לְעוֹרֵר נַפְשׁוֹ שֶׁל מַקְרִיב נִצְטַוָּה בְּהַקְרָבַת דְּבָרִים הַטּוֹבִים וְהָעֲרֵבִים וְהַחֲבִיבִים עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. וְהַמֶּלַח בּוֹ גַּם כֵּן מִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ פְּעֻלָּה שְׁלֵמָה, לֹא תֶּחְסַר לְפִי הַנְהָגַת הָאָדָם דָּבָר, כִּי אָז יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ אֵלָיו יוֹתֵר, כִּי כָּל דָּבָר מִבְּלִי מֶלַח לֹא יֶעֱרַב לְאִישׁ לֹא טַעְמוֹ וְלֹא אַף רֵיחוֹ. וּמִלְּבַד זֶה יֵשׁ בַּמֶּלַח עִנְיָן אַחֵר רוֹמֵז, כִּי הַמֶּלַח מְקַיֵּם כָּל דָּבָר וּמַצִּיל עַל הַהֶפְסֵד וְהָרִקָּבוֹן. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן יִנָּצֵל אָדָם מִן הַהֶפְסֵד, וְתִשָּׁמֵר נַפְשׁוֹ וְתִשָּׁאֵר קַיֶּמֶת לָעַד.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות כ א) כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת נִמְלָחִין קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ לַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא מֶלַח חוּץ מִן הַנְּסָכִים וְהַדָּם וְהָעֵצִים, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה וְאֵין לוֹ מִקְרָא. וְאִם עָבַר וְהִקְרִיב בְּלֹא מֶלַח הַקָּרְבָּן כָּשֵׁר וְנִרְצָה, חוּץ מִן הַמִּנְחָה שֶׁהַמֶּלַח מְעַכְּבָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ בְּפֵרוּשׁ וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בַּסִּפְרָא וּבִמְקוֹמוֹת מִמְּנָחוֹת (יח א, כא ב) [הל' איסורי מזבח פ"ד הי"א].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְהִקְרִיב מִנְחָה אוֹ קָרְבָּן בְּלֹא מֶלַח בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעוֹד שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל לָאו, דִּכְתִיב (שם) וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח וְגוֹ'.