ספר החינוך קכ״ח

מִצְוַת קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי – לְהַקְרִיב קָרְבָּן מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא בְּחֵטְא מֵהַחֲטָאִים הַגְּדוֹלִים שֶׁאָדָם מִתְחַיֵּב בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתָם בְּזָדוֹן כָּרֵת וּבִשְׁגָגָה חַטָּאת קְבוּעָה (כריתות כה א). וְיִתְחַדֵּשׁ עָלָיו הַסָּפֵק בְּעִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת חֵלֶב וְאַחַת שֻׁמָּן כָּשֵׁר, וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְנֶאֶבְדָה הָאַחֶרֶת וְדוֹאֵג בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם שֶׁל חֵלֶב אָכַל אוֹ שֶׁל שֻׁמָּן, זֶה הַקָּרְבָּן הַבָּא עַל הַסָּפֵק הַזֶּה נִקְרָא אָשָׁם תָּלוּי. וּמִלַּת תָּלוּי נֶאֱמֶרֶת עַל כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא אַחֲרָיו עִנְיָן שֶׁיִּגָּלֶה בּוֹ מָה שֶׁלֹּא נוֹדַע בּוֹ מִקֹּדֶם, כְּגוֹן שֶׁאִם יִוָּדַע אֶל הַחוֹטֵא שֶׁחֵלֶב אָכַל, הֲרֵי נִגְלָה לוֹ שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא הִסְפִּיק לוֹ וְצָרִיךְ לְהָבִיא עוֹד קָרְבָּן אַחֵר הַנִּקְרָא חַטָּאת קְבוּעָה לְתַשְׁלוּם כַּפָּרָתוֹ. וְאִם נוֹדַע אֵלָיו שֶׁהַהֶתֵּר אָכַל, הֲרֵי נִגְלָה לוֹ שֶׁהָרִאשׁוֹן הִסְפִּיק לוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ עוֹד לְקָרְבָּן אַחֵר אַחֲרָיו. זֶהוּ פֵּרוּשׁ תְּלִיָּתוֹ. וְצִוּוּי קָרְבָּן זֶה מִדִּכְתִיב (ויקרא ה יז-יח) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע. כְּלוֹמַר עַל הֱיוֹתוֹ לֹא יָדַע אִם שָׁגַג אוֹ לֹא שָׁגַג. וְזֶה הָעִנְיָן יִקְרְאוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים לֹא הוֹדַע.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם זָהִיר וִירֵא חֵטְא וִיעַיֵּן בְּכָל מַעֲשָׂיו עִיּוּן טוֹב לְבַל יִכָּשֵׁל בִּדְבַר עֲבֵרָה. וְעַל כֵּן הִצְרִיכַתּוּ הַתּוֹרָה לְהָבִיא קָרְבָּן כְּשֶׁלֹּא נִזְהַר יָפֶה בְּמַעֲשָׂיו עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִוָּלֵד עָלָיו סָפֵק זֶה. וְהָרְאָיָה שֶׁאֵינֶנּוּ בָּא רַק לְכַפֵּר עַל עַצְלוּתוֹ בְּכָךְ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִשְׁתָּרֵשׁ אֵלָיו לְכַפֵּר עַל הַחֵטְא כְּלָל כְּשֶׁיִּוָּדַע אֵלָיו הַחֵטְא מִיָּד צָרִיךְ לְקָרְבָּן שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁהָיָה חַיָּב אִם לֹא הִקְרִיב הָרִאשׁוֹן.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כריתות יח א) שֶׁאֵין חִיּוּב קָרְבָּן זֶה לְעוֹלָם עַד שֶׁיְּהֵא שָׁם אִסּוּר קָבוּעַ, כְּגוֹן שֶׁיִּהְיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת וּבְוַדַּאי אַחַת מֵהֶן חֵלֶב, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ, וְאָכַל אַחַת מֵהֶן. וְכֵן נַמֵּי אִם אָכַל בְּוַדַּאי חֵלֶב, אֲבָל הוּא מְסֻפָּק אִם הָיָה כַּזַּיִת שָׁלֵם אוֹ לֹא, (שם יז א) גַּם זֶה הוּא אִסּוּר קָבוּעַ. אֲבָל הָיְתָה לְפָנָיו אַחַת וְסָפֵק אִם הָיְתָה חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וַאֲכָלָהּ, פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ דְּשֶׁמָּא אֵין כָּאן אִסּוּר כְּלָל. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה אָמְרוּ (כתובות כב ב) שֶׁהַבָּא עַל סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת חַיָּב בְּקָרְבָּן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ שֶׁנַּעֲמִידֶנָּה בִּקְבִיעוּתָהּ שֶׁתִּהְיֶה נְשׂוּאָה. אֲבָל הַבָּא עַל סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר קָבוּעַ וַהֲרֵי זֶה כַּחֲתִיכָה אַחַת וְסָפֵק אִם הוּא חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן שֶׁפָּטוּר מִקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּכְרֵיתוֹת [הלכות שגגות פרק ח'].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִקְרִיב קָרְבָּן זֶה אִם אֵרַע לוֹ סָפֵק הַמְּחַיֵּב בּוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה.