ספר החינוך שמ״ט

שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחֲוֶה עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית אֲפִלּוּ לַשֵּׁם – שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחֲוֶה עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית, אֲפִלּוּ לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו א) וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית תִּקָּרֵא אֶבֶן מְצֻיֶּרֶת (עי' סהמ"צ ל"ת יב), וְכֵן אַבְנֵי גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה בִּכְלַל אִסּוּר אֶבֶן מַשְׂכִּית.

וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ"צ), שֶׁהוּא לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין כֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה, יָשִׂימוּ אֲבָנִים מְצֻיָּרוֹת בִּמְלָאכָה נָאָה לִפְנֵי הַצֶּלֶם, וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים עָלֶיהָ לְפָנָיו. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן שֶׁהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָאֶבֶן עַצְמָהּ, אַחַר שֶׁהֱכִינוּהָ וְצִיְּרוּהָ וְהִיא נָאָה יֵשׁ מָקוֹם לַחֲשָׁד, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה עַל גַּבֵּי בְּגָדִים נָאִים אֵין שָׁם מָקוֹם לַחֲשָׁד, שֶׁהַבֶּגֶד דָּבָר שֶׁהוּא כָּלֶה בִּמְהֵרָה וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ בְּרִיָּה אֱלֹהוֹ, אֲבָל הָאֶבֶן שֶׁהוּא דָּבָר קַיָּם וְיֵשׁ לָהּ שַׂר בַּשָּׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחֻלִּין (מ, א) הָא דְּאָמַר לָהָר, הָא דְּאָמַר לְגַדָּא דְּהַר (למלאך הממונה על ההרים) יִפּוֹל בָּהֶם הַחֲשָׁד, וְהַתּוֹרָה תַּרְחִיק הָאָדָם הַרְבֵּה מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיֵּחָשֵׁד בּוֹ, וְעוֹד שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ אַחֲרָיו.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כב, ב) שֶׁאֵין חִיּוּב מַלְקוּת בָּזֶה, אֶלָּא בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שֶׁנִּמְצָא כֻּלּוֹ מֻטָּל עַל הָאֶבֶן, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ הַמְקֻבָּל שֶׁזּוֹ הִיא הַהִשְׁתַּחֲוָיָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אֲבָל בְּלֹא פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין בּוֹ מַלְקוּת, אֲבָל הָיוּ מַכִּין הַעוֹשֶׂה כֵּן מַכַּת מַרְדּוּת. וּלְעִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה אֵין חִלּוּק בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁיִּכְבֹּשׁ הָאָדָם פָּנָיו בַּקַּרְקַע לְפָנֶיהָ נִסְקָל (הוריות ד א). וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם הל' עבו"ז ו, ז) שֶׁאִם פָּרַס מַחְצְלָאוֹת עַל רִצְפַּת הָאֲבָנִים וְכִסָּה אוֹתָן מֻתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת עֲלֵיהֶם, וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם), דִּבְכָל מָקוֹם הוּא הָאִסּוּר, חוּץ מִן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לה' עַל הָאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, בְּאַרְצְכֶם אִי אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים עַל הָאֲבָנִים הַמְּפֻצָּלוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְזֶה הָעִנְיָן לְפִי הַדּוֹמֶה מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי, כִּי יַחְשְׁדוּ בְּנֵי אָדָם הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאֲבָנִים אֱלוֹהַּ, וּמִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ נִבְחָר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּמְפֻרְסָם לְכָל הָעוֹלָם כַּשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַיּוֹם שֶׁאֵין עֲבוֹדָה שָׁם בִּלְתִּי לה' לְבַדּוֹ אֵין שָׁם מָקוֹם לַחֲשָׁד, אֲבָל אִם כְּטַעַם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהוּא לְהַרְחִיק עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין לָהּ כֵּן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה רָאוּי לְהַרְחִיק כָּל הַדּוֹמֶה לָהּ מִמְּקוֹם הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא לְפַגֵּל מַחְשֶׁבֶת הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַשֵּׁם בְּזָכְרוֹ אוֹתָם, וְאוּלָם יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לְרַבֵּנוּ טַעַם נָכוֹן בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וְנֶעְלַם לִפְעָמִים מֵחֶסְרוֹן הֲבָנַת הַשּׁוֹמֵעַ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוֹת בַּגְּמָרָא מְגִלָּה (כב א) [הלכות עבודה זרה פרק ו].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל הָאֲבָנִים בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם לוֹקֶה, וְשׁוֹמֵר מִצְוָה אַשְׁרָיו (משלי כט יח וְשׁוֹמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ).