ספר החינוך שנ״ט

שֶׁלֹּא יִגָּאֵל שְׂדֵה הַחֵרֶם – שֶׁלֹּא יִגָּאֵל שְׂדֵה הַחֵרֶם, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין הַמֻּחְרָמִין שֶׁאֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, אֶלָּא נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים וְהֵם עוֹשִׂין בָּהֶם כָּל חֶפְצָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר, כָּל חֵרֶם וְלֹא יִגָּאֵל. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (יב ד), לֹא יִמָּכֵר לְאַחֵר, וְלֹא יִגָּאֵל לַבְּעָלִים.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתוּב לְמַעְלָה (מצוה שנז).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין פ"ו ה"ד), שֶׁהַמַּחְרִים לַשָּׁמַיִם הִקְדִּישׁ, אֲבָל נִפְדֶּה הוּא בְּשָׁוְיוֹ, וְיִפְּלוּ הַדָּמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְיֵצְאוּ הַנְּכָסִים לְחֻלִּין, אֲבָל חֶרְמֵי כֹּהֲנִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן לְעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי הֵם לַכֹּהֲנִים וּלְזַרְעָם לְעוֹלָם. וְכֹהֵן שֶׁזָּכָה בִּשְׂדֵה חֲרָמִים וּמְכָרוֹ חוֹזֶרֶת לוֹ אוֹ לְזַרְעוֹ בַּיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ. מְלַמֵּד שֶׁשְּׂדֵה חֶרְמוֹ לוֹ כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לְיִשְׂרָאֵל. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ וְכָל עִנְיָנָהּ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה שנז), וּמִתְבָּאֵר הַכֹּל בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין. וְאֵין סָפֵק כִּי שְׁנֵי לָאוִין אֵלּוּ, שֶׁהֵן לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל, נוֹהֲגִין הַיּוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַמַּחְרִים בַּזְּמַן הַזֶּה קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּתָּן לַכֹּהֲנִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג שְׂדֵה חֲרָמִין בָּאָרֶץ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כָּךְ כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַפְלָאָה (שם ח יא יב).