ספר החינוך ת״ז

שֶׁלֹּא נַחֵל דְּבָרֵנוּ בִּנְדָרִים – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת מָה שֶׁנְּחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ בְּדִבּוּר (עי' סהמ"צ ל"ת קנז) וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְאֵלֶּה הֵם הַנְּדָרִים, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר הָאָדָם פֵּרוֹת הָעוֹלָם אוֹ פֵּרוֹת מְדִינָה פְּלוֹנִית אוֹ מִין פְּלוֹנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֲסוּרִין עָלָיו, וּכְמוֹ כֵן שֶׁיֹּאמַר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָעִנְיָנִים שֶׁחַיָּב לְקַיֵּם עָלָיו, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (במדבר ל ג) לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין, כְּלוֹמַר שֶׁיְּחַיֵּב עַל נַפְשׁוֹ דָּבָר וְלֹא יְקַיְּמֵהוּ, וּלְשׁוֹן גְּמָרָא שְׁבוּעוֹת (כ, ב) אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קוֹנָמוֹת עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְכֵן בְּכָל מָה שֶׁיִּדֹּר הָאָדָם לְקָרְבָּן אוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ לִצְדָקָה אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹבֵר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם לֹא יַחֵל. אֲבָל בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים, כְּגוֹן הַנּוֹדֵר לַחֲבֵרוֹ דָּבָר אוֹ הָאוֹמֵר דָּבָר פְּלוֹנִי אֶעֱשֶׂה אוֹ לֹא אֶעֱשֶׂה, שֶׁלֹּא בִּלְשׁוֹן נֶדֶר וְאִסּוּר וְקוֹנָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְכֹעָר וְלֹא יַעֲשׂוּ כֵּן רַק פְּחוּתֵי הַנֶּפֶשׁ בִּבְנֵי אָדָם אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא יַחֵל, אֶלָּא בְּעִנְיָן שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאָמְנָם עַל הַכֹּל נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (בספר המצוות עשה צד) שֶׁשְּׁתֵּי מִצְוֹת חֲלוּקוֹת הֵן נִדְרֵי גָּבוֹהַּ וְנִדְרֵי בִּטּוּי, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה, בְּסֵדֶר כִּי תֵצֵא, בְּמִצְוַת קִיּוּם מוֹצָא שְׂפָתַיִם (מצוה תקעה).

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה בְּעִנְיַן הַנְּדָרִים וְהַשְּׁבוּעוֹת לְקַיֵּם כָּל דָּבָר כָּתַבְתִּי כְּבָר בְּסֵדֶר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ", בְּלָאו "לֹא תִשָּׂא" (מצוה ל).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה י, א) הוּא אֵינוֹ מֵחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מְחִלִּין לוֹ, כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת אוֹ יָחִיד מֻמְחֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, וְהוּא הַדִּין גַּם כֵּן כְּשֶׁנִּשְׁאָלִין עַל הַהֶקְדֵּשׁוֹת וְעַל הַצְּדָקוֹת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בָּאוּ לִידֵי גַּבַּאי, וַאֲפִלּוּ עַל הַתְּרוּמָה וְעַל הַחַלָּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים נט, א) שֶׁנִּשְׁאָלִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְיַד כֹּהֵן, וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים [י"ד, סי' רג].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנָדַר אוֹ אָסַר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ בְּלֹא שְׁבוּעָה וְלֹא קִיְּמוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה ג, א) שֶׁהַנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם מַעֲשֶׂה זֶהוּ נִשְׁבָּע, אֲבָל מִשּׁוּם לָאו דְּלֹא יַחֵל בְּנֶדֶר אוֹ אִסָּר שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה אֵין בּוֹ מַלְקוּת.