ספר החינוך תפ״ט

לְהֵרָאוֹת בָּרְגָלִים בְּבֵית הַבְּחִירָה – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהֵרָאוֹת כָּל זָכָר בִּירוּשָׁלַיִם בְּבֵית הַבְּחִירָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה. וְהֵן, פֶּסַח וְשָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז טז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה, שֶׁיַּעֲלֶה כָּל אָדָם עִם כָּל בֵּן זָכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁיּוּכַל לָלֶכֶת לְבַדּוֹ בְּרַגְלָיו לַמִּקְדָּשׁ וְיִתְרָאֶה שָׁם. וּמֵחִיּוּב רְאִיָּה זוֹ, שֶׁיַּקְרִיב שָׁם קָרְבַּן עוֹלָה, וְזֶה הַקָּרְבָּן נִקְרָא עוֹלַת רְאִיָּה וְאֵין לְקָרְבָּן זֶה שִׁעוּר, אֲפִילּוּ תּוֹר אֶחָד אוֹ גּוֹזָל פּוֹטֵר. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּמִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת לָחֹג בָּרְגָלִים (מצוה פח), מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה י ב) שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בָּרֶגֶל, חֲגִיגָה רְאִיָּה, שִׂמְחָה, וְעַל כָּל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ, הָיוּ מְבִיאִין קָרְבָּן, וְנִקְרָאִים, קָרְבַּן חֲגִיגָה, שַׁלְמֵי שִׂמְחָה, עוֹלַת רְאִיָּה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְמַעַן יִרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִתְּנוּ אֶל לִבָּם בִּפְעֻלַּת הַקָּרְבָּן הַמְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת, כִּי כֻּלָּם מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם חֵלֶק הַשֵּׁם וְנַחֲלָתוֹ, עַם קָדוֹשׁ וְנִבְחַר, נוֹצְרֵי עֵדוּתוֹ, סְגֻלַּת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, לִשְׁמֹר חֻקָּיו וּלְקַיֵּם דָּתוֹ, עַל כֵּן יָבוֹאוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בֵּית הַשֵּׁם, וְהוּא כְּאָמְרָם עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל הִנְנוּ לָאֵל לַעֲבָדִים, נִכְנָסִים וּבָאִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ, וּבְחֶזְקָתוֹ סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְיִרְאָתוֹ, וְזָר לֹא יָבֹא בְּתוֹכֵנוּ, כִּי אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ. וְעִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, תִּתְעוֹרֵר דַּעְתֵּנוּ, וְנַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ מוֹרָאוֹ, וְנִקְבַּע בְּרַעְיוֹנֵנוּ אַהֲבָתוֹ, וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל חַסְדּוֹ וּבִרְכָתוֹ. וּבָא עָלֵינוּ הַחִיּוּב בַּזְּכָרִים לְבַד, כִּי הֵם עִקַּר הַבַּיִת, וְהַטַּף וְהַנָּשִׁים טְפֵלָה לָהֶם, וְעִם הַחְזָקָה בָּהֶם לַעֲבָדִים, נַעֲשֵׂית הַחְזָקָה בְּכָל שֶׁהוּא תַּחַת יָדָם. וּמִזֶּה הַיְּסוֹד, נִתְיַחֲדָה לָנוּ מִצְוָה בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, לְהַקְהִיל שָׁם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּרִים, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, מְשַׁחְרֶרֶת הַכֹּל וּמַפְקַעַת הַשִּׁעְבּוּד מִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר, לְהָשִׁיב הַכֹּל תַּחַת יַד הָאָדוֹן הַשֵּׁם צְבָאוֹת, וְאָז בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, לֹא תּוֹעִיל חֶזְקָתָם לַאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם, שֶׁאֵין שֵׁם אַדְנוּת בָּאָרֶץ בָּעֵת הַהִיא. וְעוֹד יֵשׁ עִמָּנוּ טַעַם אַחֵר בְּמִצְוַת הַקָּהָל, נִכְתֹּב אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּסֵדֶר אַתֶּם נִצָּבִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם חגיגה א ח) שֶׁעוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה אֵין דּוֹחִין לֹא שַׁבָּת וְלֹא טֻמְאָה, אֲבָל דּוֹחִין יוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת. וְעוֹד כָּתַבְתִּי קְצָת מִדִּינֶיהָ בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת חֲגִיגָה (מצוה פח), וְשָׁם כָּתַבְתִּי בְּמִי נוֹהֶגֶת, וּבְמִי אֵינָהּ נוֹהֶגֶת, וְכָל עִנְיָנָהּ, כְּמִנְהַג הַסֵּפֶר.