ספר החינוך תצ״ח

שֶׁלֹּא לְהָקִים עָלֵינוּ מֶלֶךְ נָכְרִי – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלְּהָקִים מֶלֶךְ עָלֵינוּ אִישׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה גֵּר צֶדֶק, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז טו) לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וּכְמוֹ כֵן שְׁאָר הַמִּנּוּיִין אֵין רָאוּי שֶׁנְּמַנֶּה עָלֵינוּ בְּדָבָר מֵהַדְּבָרִים, לֹא מִנּוּי תּוֹרָה וְלֹא מִנּוּי מַלְכוּת, אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה מִקְּהַל גֵּרִים, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מִדִּכְתִיב שׂוֹם תָּשִׂים וְגוֹ', וְדִקְדְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין עו, ב) כָּל שִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים עָלֶיךָ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, כִּי מִהְיוֹת הַמְמֻנֶּה לְרֹאשׁ נִשְׁמָע לַכֹּל בְּכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר, צָרִיךְ לִהְיוֹת עַל כָּל פָּנִים מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם רַחְמָנִים בְּנֵי רַחְמָנִים, כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם עַל הָעָם שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עֻלָּם בְּשׁוּם דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים, וְיֶאֱהַב הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר, כַּיָּדוּעַ בְּכָל שֶׁהוּא מִמִּשְׁפַּחַת אַבְרָהָם, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל טוֹבוֹת אֵלּוּ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁטֶּבַע הָאָב צָפוּן בְּבָנָיו.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין שם), שֶׁאֵין מַעֲמִידִין אֶלָּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל רֹאשׁ שְׂרָרָה, וַאֲפִלּוּ מְמֻנֶּה עַל אַמַּת הַמַּיִם, שֶׁמְּחַלֵּק מִמֶּנָּה לַשָּׂדוֹת, וְאָמְרוּ גַּם כֵּן (שם פב א), שֶׁאֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל לְמִי שֶׁהוּא סַפָּר אוֹ בַּלָּן אוֹ בֻּרְסְקִי, לֹא מִפְּנֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּסוּלִים לְמַלְכוּת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֻמָּנוּתָן נִקְלָה מְזַלְזְלִין בָּהֶם הָעָם לְעוֹלָם, וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּמְלָאכוֹת אֵלּוּ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, נִפְסָל לִשְׂרָרוֹת אֵלּוּ.

וּבְמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל כְּבָר זָכָה בּוֹ דָּוִד וְזַרְעוֹ לְעוֹלָם, וְאֵין בְּיָדֵינוּ עוֹד לְשַׁנּוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ עוֹד לְשַׁנּוֹת הַכְּהֻנָּה מִזֶּרַע אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמואל ב ז טז) כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה פרשה ז) כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד, וְכָל הַמַּאֲמִין בְּתוֹרַת מֹשֶׁה יוֹדֶה עַל זֶה. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת מִיְּבָמוֹת, וְסַנְהֶדְרִין, וְסוֹטָה וְנִדָּה. וּכְבָר כָּתַבְתִּי קְצָת בְּדִינֵי הַמְּלוּכָה כְּמִנְהָגִי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוַת מִנּוּי הַמֶּלֶךְ.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה לְעִנְיַן הַמְּלוּכָה, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן בְּיִשּׁוּבָן, וְהִיא מִן הָאַזְהָרוֹת שֶׁהֵם עַל כְּלַל הַצִּבּוּר, וּלְעִנְיַן שְׁאָר שְׂרָרוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל נוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, שֶׁאָסוּר לָהֶם מִן הַתּוֹרָה לְמַנּוֹת עַל הַצִּבּוּר אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וּמִשֹּׁרֶשׁ הַמִּצְוָה. אַתָּה דָּן, שֶׁאָסוּר גַּם כֵּן לְמַנּוֹת עַל הַצִּבּוּר אֲנָשִׁים רְשָׁעִים וְאַכְזָרִים, וְהַמְּמַנֶּה אוֹתָם מִפְּנֵי קִרְבָה, אוֹ מִיִּרְאָתוֹ לָהֶם, אוֹ לְהַחֲנִיפָם, לֹא תָּסוּר רָעָה מִבֵּיתוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע יֵרֵד. וּמִי שֶׁלֹּא יִירָא מִכָּל אָדָם לְהוֹעִיל לָרַבִּים בְּכָל כֹּחוֹ שְׂכָרוֹ יִהְיֶה אִתּוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם תָּמִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין לָעוֹלָם הַבָּא, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ.