ספר החינוך תקי״ח

שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא לְהִתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית צִוְּתָה לְעָבְדָהּ, וְתַבְטִיחַ גְּמוּל לְעוֹבְדֶיהָ, וְתַפְחִיד מֵעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁלֹּא יַעַבְדָהּ. כְּמוֹ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים נְבִיאֵי הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה, כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים. וְכֵן בִּכְלַל זֶה אִם יֹאמַר שֶׁהָאֵל צִוָּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית. וְלֹא בָּא עַל זֶה בַּכָּתוּב בְּאַזְהָרָה מְבֹאֶרֶת מְיֻחֶדֶת בָּזֶה, אָמְנָם נִתְבָּאֵר בַּכָּתוּב עֹנֶשׁ הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה (דברים יח כ) וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. וּמִיתָה זוֹ הִיא חֶנֶק, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ. וּכְבָר יָדַעְנוּ הָעִקָּר שֶׁהוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, וְעַל כֵּן נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה אַזְהָרַת הָעִנְיָן הַזֶּה בִּכְלָל וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג, יג), שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר (מצוה פו). וְאֵין בְּנִמְנָע לִהְיוֹת לָאו אֶחָד מוֹנֵעַ דְּבָרִים רַבִּים, וְלֹא יִהְיֶה דִּינוֹ כְּדִין לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁיִּתְבָּאֵר הָעֹנֶשׁ בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בספר המצות סוף שרש יד).

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה בְּכָל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה יָדוּעַ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פט, א) אֶחָד הָאוֹמֵר אָמְרָה לִי עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, אוֹ כּוֹכָב פְּלוֹנִי, שֶׁמִּצְוָה לַעֲשׂוֹת כֵּן וְכֵן אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא, וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר, דִּינוֹ בְּמִיתָה, בְּמֵזִיד, כְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה כַּיָּדוּעַ בְּכָל מָקוֹם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסַנְהֶדְרִין בְּפֶרֶק אַחַד עָשָׂר.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת.