ספר החינוך תקמ״ז

שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ מִכְשׁוֹל – שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ הַמִּכְשׁוֹלִים וְהַמּוֹקְשִׁים בְּאַרְצוֹתֵינוּ וּבְבָתֵּינוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ (רמב"ם הל' רוצח פי"א) וְלֹא יִזּוֹקוּ בָּם בְּנֵי אָדָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כב ח) וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, עֲשֵׂה, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, לֹא תַעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. וְכָל עִנְיָנָהּ כָּתַבְתִּי בָּעֲשֵׂה שֶׁלּוֹ (מצוה תקמו) שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם אִם נַפְשְׁךָ לָדַעַת.