ספר החינוך תק״פ

שֶׁלֹּא יַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלְּהַחְזִיר הָאִשָּׁה אַחַר שֶׁגֵּרַשְׁנוּהָ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְדַוְקָא נִשֵּׂאת אוֹ נִתְאָרְסָה, אֲבָל זָנְתָה אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מֻתָּר לְהַחְזִירָהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ, וְזֶה יְדַבֵּר אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, דְּאִלּוּ קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא מֻתָּר לְהַחְזִירָהּ, וְגַם רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן אִם אֵינָהּ רְשָׁעָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי לְהַרְחִיק כָּל עִנְיַן הַזִּמָּה וְכָל הַדּוֹמֶה לוֹ, וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (מצוה קפח) וּבְלָאו דְּלֹא תִּנְאָף בְּסֵדֶר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (מצוה לה), רִבּוּי הַנְּזָקִים שֶׁהֵן בַּזִּמָּה, וְיָדוּעַ הַדָּבָר, וּכְעֵין זִמָּה הִיא לִהְיוֹת אִשָּׁה יוֹצֵאת מִן הָאֶחָד וּמְשַׁמֶּשֶׁת לַאֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ לָשׁוּב אֶל הָרִאשׁוֹן.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. בִּמְקוֹמוֹת מִיְּבָמוֹת [א"ה סי' י].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, שֶׁעֲלֵיהֶן בָּאָה הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְהַחְזִירָן, וּמִכָּל מָקוֹם גַּם הַנָּשִׁים בִּכְלַל הָאִסּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַלָּאו לָאֲנָשִׁים. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בספהמ"צ לאוין לדעת הרמב"ן ט"ו) יִמְנֶה בָּזֶה הַכָּתוּב שְׁנֵי לָאוִין, הָאֶחָד שֶׁלֹּא לְהַחְזִיר הַגְּרוּשָׁה אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, וְהָאֶחָד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַבַּעַל עַל אִשְׁתּוֹ אַחַר שֶׁזָּנְתָה בְּעוֹדָהּ תַּחְתָּיו.