ספר החינוך תקצ״א

שֶׁלֹּא לְמַשְׁכֵּן בֶּגֶד אַלְמָנָה – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלְּמַשְׁכֵּן אֶת הָאַלְמָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יז) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (ב"מ קטו א), אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁחָס הַשֵּׁם עַל בְּרִיּוֹתָיו וְרָצָה לְזַכּוֹתֵנוּ לִקְנוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ מִדַּת הַחֶמְלָה וְצִוָּנוּ שֶׁנְּרַחֵם עַל הָאַלְמָנָה, שֶׁלְּבָבָהּ שָׁבוּר וְדוֹאֵג, שֶׁלֹּא לְמַשְׁכְּנָהּ, וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה נֹעַם, וּנְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם קיג, א) שֶׁאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ לֹא עַל פִּי עַצְמוֹ וְלֹא עַל פִּי בֵּית דִּין (רמב"ם מלוה ולוה פ"ג ה"א), כְּלוֹמַר בְּשׁוּם צַד אֵין מְצַעֲרִין אוֹתָהּ לְמַשְׁכְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי מִבָּבָא מְצִיעָא.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְחָבַל בְּגָדֶיהָ אוֹ כֵּלֶיהָ אוֹ שׁוּם דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָהּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, מַחְזִירִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ אֵלֶיהָ בְּעַל כָּרְחוֹ (רמב"ם שם). וְאִם תּוֹדֶה לוֹ הַחוֹב בֵּית דִּין מַכְרִיחִין אוֹתָהּ לְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת. וְאִם תִּכְפֹּר תִּשָּׁבַע וְתִפָּטֵר. וְאִם אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ שֶׁנִּשְׂרַף קֹדֶם שֶׁיַּחְזִירֶנּוּ חַיָּב מַלְקוּת, כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבְוַדַּאי יְקַבֵּל אוֹתוֹ בַּעַל הַחוֹב בְּפִרְעוֹן חוֹבוֹ, וְאִם כֵּן אֲנִי תָּמֵהַּ הֵיאַךְ הוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם.